"בהר סיני"
יום שבת כ"בה אייר
תשס"ד
15 במאי 2004
מאת החזן אברהם כפלי (אשדוד)
בפרשת
"קדושים" מצוות רבות הסתעפו מעשרת הדברים, ובמיוחד הודגשה חשיבות מצוות
"אהבה לזולת", ככתוב: "וְאָהַבְתָּ
לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא פרק יט פסוק יח) שהיא עיקר ויסוד כל מצוות התורה, ועליה בנויות גם
עשרת הדברים. כי אם האדם אוהב את זולתו כמוהו, הוא
לא יחמוד, לֹא-יַעֲנֶה בְרֵעֲיו עֵד שָׁקֶר, לא יגנוב, לא ינאף ולא ירצח, יכבד את
אביו ואת אמו – כיוון וכל המצוות הללו הן מבוא לידיעת השם ית"ש
ומעשיו.
בפרשת השבוע "בהר סיני" בא
ההמשך ההגיוני של מצוות "אהבת הזולת", והוא – שחרור עבד עברי ככתוב: "כִּי-לִי
בְנֵי-יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא פרק כה פסוק נה), וגאולת קרקעות (לעמתה צמיתות
קרקעות שמהווה מבוא לעבדות), ככתוב: "וְהָאָרֶץ לֹא
תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי-לִי
הָאָרֶץ כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" (ויקרא פרק כה פסוק כג);
שני הפסוקים הללו הוקדמו בפרשת השבוע
בעניינים, שהם מניעה ופתרון לעבדות, ורובם מתחילים או מסתיים בפסוק: "(ו) כִּי-יָמוּךְ
אָחִיךָ" (ויקרא פרק כה פסוקים: כה, לה, לט),
ואלה הם:
1) שביתת הארץ בשנה השביעית (שמיטה), ככתוב: "וְהָיְתָה
שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ"
(ויקרא פרק כה פסוק ו);
2) גאולת קרקעות בשנת החמישים (היובל), ככתוב: "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת
תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ" (ויקרא פרק כה פסוק יג),
וכן:
3) "כִּי-יָמוּךְ
אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב
אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו" (ויקרא פרק כה פסוק כה);
4) "וְאִישׁ כִּי-יִמְכֹּר בֵּית-מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה
גְּאֻלָּתוֹ עַד-תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ" (יקרא פרק כה פסוק כט);
5) "אַל-תִּקַּח
מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ
וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"
(ויקרא פרק כה פסוק לו); "אֶת-כַּסְפְּךָ לֹא-תִתֵּן
לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ" (ויקרא פרק כה פסוק לז);
6) "וְכִי-יָמוּךְ
אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר-לָךְ לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד: כְּשָׂכִיר
כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד-שְׁנַת הַיֹּבֵל
יַעֲבֹד עִמָּךְ: כִּי-עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא
יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד:" (ויקרא פרק כה פסוק לט-מ);
7) גאולת עבד עברי מגר תושב או מעקר
משפחת גר, ככתוב: "אַחֲרֵי
נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה-לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ" (ויקרא פרק
כה פסוק מח).
מצוות גאולת עבד
עברי מושרשת בתולדות עם ישראל כולו, שהיו עבדים במצרים ויצאו מעבדות לחרות להיות
בעלי-בחירה במעשיהם כדי לעבוד את הקב"ה, ולא להיות עבדים לבני-אדם. לכן, חובה
לכל בן-ישראל להתייחס לבני-עמו כלבני-חורין, ככתוב:
"וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ
כִּי אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא פרק כה פסוק יז). אי לכך,
בא השחרור לחייב את האדם להיותו בעל בחירה.
עם כל זאת, מאז שאכל האדם הראשון מעץ
הדעת, נוטה הוא לחומריות. וכשלא יכול לשלוט בגופו, מבזבז כספיו, גונב, נעשה עני
ומוכר את כל אשר לו לזולתו. לכן, "וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר-לָךְ לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ
עֲבֹדַת עָבֶד" (ויקרא פרק כה פסוק לט),
חובה עליך לעזור לו, לא לרמות ולא לנצל אותו, כי גם אתה הייתה עבד במצרים. אל
תתעלה עליו ואל תגיד: "יָדֵנוּ רָמָה וְלֹא ה’
פָּעַל כָּל-זֹאת" (דברים פרק לב פסוק כז),
"כִּי-אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה
יָרִים" (תהלים פרק עה פסוק ח).
כפתרון, נותן הכתוב גבול לעבדות, והוא
-
1) שחרור עבד עברי שנעשה עני ומכר
את כל אשר לו; וכן עבד שמכרוהו בית הדין מפני שגנב ואין לו במה לשלם. עבדים מסוג
זה משתחררים בשנה השביעית לעומת "עבד עולם", שנאמר עליו בפרשת
"משפטים": "וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ
בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם" (שמות פרק כא
פסוק ו) – עבד זה משתחרר בשנת היובל.
2) ו-גאולת קרקעות, שלא
נותנת אפשרות לחלק מבני העם להתעשר על חשבון אחרים, ככתוב: "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי-לִי הָאָרֶץ כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם
עִמָּדִי" (ויקרא פרק כה פסוק כג).
שבעה הנושאים, שנזכרו לעיל, עומדים
כנגד שבעה ימי השבוע, שבע שנות השמיטה, ושבע פעמים שבע של שנות היובל, שעיקרון
כולם – מספר שבע (שבע שנות
השמיטה, ושבע שמיטות 7X7=49 שנה).
מספר שבע הנו מחזור של
הקף טבעי, שהוטבע ע"י הקב"ה מימי בראשית, והוא מזכיר לנו ימי בראשית,
בריאת העולם ובורא העולם, מסמל קדושה (כמו שהוזכר בפרשיות הקודמות) ו – "שביתה" – דהיינו שחרור ופרישה
מכל מלאכה (דברים גשמיים), על מנת שנתפנה לעניינים רוחניים, כגון התפילה ולימוד
תורה. כל זה כדי לתת לכל בני-ישראל אפשרות לתקן את דרכיהם הרעים ע"י תשובה
ועיון במה שנעשה בשנים (ימים) הקודמים, שיהיו בעלי בחירה ולא כעבדים לדברים
החומריים.
שחרור העבדים וגאולת קרקעות חלים
בשנות השמיטה (בשנה השביעית) ובשנות היובל (שנת
החמישים),
לכן, נקראים שמיטה ויובל "שבת",
ככתוב: "וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת
שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה’ שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ
לֹא תִזְמֹר" (ויקרא כה-פד), "וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת
שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת
הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה" (ויקרא כה-ח); ו-"דרור",
ככתוב: "וְקִדַּשְׁתֶּם
אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר
בָּאָרֶץ לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה
לָכֶם" (ויקרא כה-י).
סיכום: עלינו לאהוב את הזולת ולשמור את השבת. כי אם לא נוכל בגלותנו להשבית את
ארצנו הקדושה, אלא שכל השבטים ישבו בה, כן נוכל להשבית את גופנו ונפשנו ביום השבת
מכל העניינים היום-יומיים כדי לעבוד את הקב"ה כראוי, ולא להיות כעבדים לדברים
החומריים, ככתוב בסוף הפרשה: "לֹא-תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם וּפֶסֶל
וּמַצֵּבָה לֹא-תָקִימוּ לָכֶם וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ כִּי אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם:
אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה’:" (ויקרא פרק כו פסוק א). כי שכר קיום מצוות השבת ומצוות התורה הוא הברכה
מהקב"ה, ככתוב: "וַעֲשִׂיתֶם אֶת-חֻקֹּתַי
וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל-הָאָרֶץ
לָבֶטַח: וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח
עָלֶיהָ:" (ויקרא פרק כה פסוק יח-יט).
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.