פרשת חיי שרה
22 נובמבר 2003
מאת החזן אברהם כפלי
(אשדוד).
פעמיים בספר בראשית נזכרה מידת עשיית חסד ואמת:
1)
בעניין הנישואין, ככתוב בפרשת השבוע, פרשת
"חיי שרה": "וְעַתָּה אִם-יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת-אֲדֹנִי
הַגִּידוּ לִי וְאִם-לֹא הַגִּידו ּ
לִי וְאֶפְנֶה עַל-יָמִין אוֹ עַל-שְׂמֹאל (בראשית כד-מט).
2)
ובעניין הקבורה, ככתוב: "וַיִּקְרְבוּ
יְמֵי-יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא
מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי
וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם"
(בראשית מז-כט).
שניים העניינים הללו מצאו את ביטויים בפרשת השבוע:
1) ברכישת אחוזת
קבר ע"י אברהם אבינו לשרה אשתו;
2) בלקיחת אישה
לבנו יצחק ע"ה.
מידת עשיית "חסד ואמת" ידועה עוד לפני נתינת
תורה.
אמת משמעות המילה – המחויב על
האדם מהחוב המוסרי שלו;
חסד – מה שנעשה בנדיבות הלב.
מכל פנים, חשוב לעשות קודם כל את מה שהבטחנו לאחרים,
שזה האמת; ואחר כך לעשות מעשים מנדיבות לב,
שהם בדרך חסד.
כך אנו נתדמים בע"ה
לה', שהוא ית"ש בעל חסד
ואמת, ככתוב: "אֵל רַחוּם וְחַנּוּן
אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת" (שמות לד-ו).
שני העניינים הנדונים, עניין הקבורה ועניין הנישואין, מחויבים
הם גם מבחינת החוב המוסרי, וגם מבחינת נדיבות הלב.אחוזת שדה
מערת המכפלה לקבורת שרה אמנו ע"ה יחד עם היותה תחת סוגיה
של עשיית חסד ואמת,
יחד עם זאת מהווה התחלה לגאולת
ארצנו הקדושה, כי החלקה לקבורה נרכשה בכסף, ולכן היא הפעולה
הראשונה לגאולת ארצנו.
בפרשה "וירא" צוינה חשיבות של המשכיות זרע אברהם
אבינו ע"ה. כי לא מספיק שאברהם אבינו ע"ה יאמין בעצמו באל עליון,
כי האמונה שלו צריכה לקבל המשך בדורות הבאים. ואילו, ההמשך הזה
לא יהיה, כי אם בהמשך זרעו, ככתוב: "וַיֹּאמֶר
אַבְרָם אֲדֹנָי ה’
מַה-תִּתֶּן-לִי וְאָֽנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן-מֶשֶׁק
בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר" (בראשית ט"ו, ב), ובשמירת בניו ובני בניו,עם
סגולת ה',
את אמונת הייחודו יתש"ל.ואילו, המשך זרעו של אברהם אע"ה
חייב להיות מאישה ראויה לכך, שתוכל לחנך וללמד בניה על פי אמונת הייחוד,
ולא מאישה רעה וכופרת, ככתוב: "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּֽה’ אֱלֹהֵי
הַשָּׁמַיִם וֵֽאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹֽא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת
הַֽכְּנַֽעֲנִי אֲשֶׁר אָֽנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּֽוֹ:
כִּי אֶל אַרְצִי
וְאֶל מֽוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָֽקַחְתָּ אִשָּׁה
לִבְנִי לְיִצְחָֽק:" (בראשית כד, ג-ד). לכן, לא זכו בני הגר וקטורה ופלגשות אברהם
אע"ה
לקבל נחלת אביהם: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ
זָֽרַע" (בראשית כא, יב).
לעומת הפרשיות הקודמות, בפרשת "חיי שרה" הונח דגש
על הצד השני במשפחה, צד האישה, על אמהות האומה, שהן שרה ורבקה.
ואף הפרשה עצמה נקראה ע"ש אם האומה שרה, וכן גם נזכרו שנות
חייה, מכוון שהייתה אם כל העברים.בפרשה זו אנו למדים
חשיבות של בחירת נערה ומשפחה הגונה למטרת המשך זרעו של ראש
המאמינים, אברהם אע"ה, ככתוב: "בָּיִת וָהוֹן
נַחֲלַת אָבוֹת
וּמֵ-ה' אִשָּׁה
מַשְׂכָּלֶת" (משלי יט-יד). ועוד: "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק
רָצוֹן מֵ-ה'." (משלי יח-כב).
לעומת אישה טובה, אישה רעה היא: "נֶזֶם זָהָב בְּאַף
חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם" (משלי יא-כב). כי על כבוד האישה עומד
כבוד בעלה ובית כולו
ככתוב: "שֶׁקֶר
הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת-ה’ הִיא תִתְהַלָּל
(משלי לא-ל).
כמו שנזכר בפרשת
"נח", מאדם עד נח ומנח עד אברהם אבינו חלפו עשרים דורות של צדיקים. לכן,
אברהם אבינו ע"ה נתן חשיבות
להשיא את יצחק בנו לאישה הגונה, ממשפחה שבתוכה מושרשת אמונת אל
שדי. וכן, ראינו בברכת לבן, שגם הוא האמין בה', ככתוב:
"וַיֹּאמֶר בּוֹא
בְּרוּךְ ה' " (שם כד-לא).
לסיכום: מידת עשיית "חסד ואמת"
מלמדת לתת לזולת, כמו שהקב"ה נותן לנו. גם אם לא נזכה לקבל תמורה מבני האדם
עבור מה שעשינו, שכרנו יהיה מלמעלה, מהקב"ה, והוא שכר של
חיים נצחיים, כמו שזכה גם אברהם אבינו ע"ה,
ככתוב: "וַיִּגְוַע
וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף
אֶל-עַמָּיו" (בראשית כה-ח).
ברוך ה' הנותן שכר לעמו
ישראל, אמן ואמן!