פרשת לך לך
תחילת
יציאתו הייתה מאור כשדים, דרך חרן לארץ כנען, ככתוב:
"אתה-הוא, ה' האלהים,
אשר בחרת באברם, והוצאתו מאור כשדים;
ושמת שמו, אברהם." (נחמיה ט; ז).בפרשה זו החל הקב"ה לעשות עם
אברהם ניסים ונפלאות, שהם כנגד כוחות המערכת (גלגל המזלות).
בין הניסים, שנזכרו בפרשת השבוע – הצלת לוט וכל
אשר עמו. הקב"ה הצליח את אברהם לנצח במעוט אנשיו את ארבעת המלכים,
שנצחו
חמישה מלכים אחרים, וכן להציל את כל השביה, את לוט וכל רכושו. מכאן אנו למדים את
יושר מידותיו של אברהם אע"ה,
אשר
לא לקח משל אחר, אלא שם בטחונו בה', שהוא המוריש והמעשיר יתש"ל.
לכן, בחר הקב"ה באברהם ובזערו אחריו.
תשובת
הקב"ה נתנה לו ברמז, שמצא את ביטויו בעצם הקרבת קרבן בברית הבתרים, ומשמעותה
שע"י 4 גלויות ייצרפו ויזדקקו זרעו
בעונש כזהב באש, וזה בעבור שיעברו בעתיד הקרוב
את מצוותיו של ה' יתש"ל. והגלויות הם ארבע, כדלקמן:
1)
גלות-מצרים – נמשלה לעגלה משולשת: "עֶגְלָה יְפֵה-פִיָּה מִצְרָיִם"
(ירמיה מו-כ); וכן –
לתרדמה, שזו הגלות
הייתה עדיין קצרה וקלה כתרדמה;
2)
גלות-יוון – נמשלה לעז משולשת – "צְפִיר-הָעִזִּים בָּא מִן-הַמַּעֲרָב עַל-פְּנֵי
כָל-הָאָרֶץ וְאֵין נוֹגֵעַ בָּאָרֶץ וְהַצָּפִיר קֶרֶן חָזוּת בֵּין עֵינָיו
(דניאל ח-ה);
3)
גלות מדי ופרס – נמשלה לאַיִל משולש: "הָאַיִל אֲשֶׁר-רָאִיתָ בַּעַל הַקְּרָנָיִם מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס" (דניאל ח-כ); וכן
דימה אותה ל-עת
ביאת השמש "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה", כיוון והייתה זו
הגלות גלות-אזרחי הארץ וחורבן-בית-המקדש;
4)
גלותנו, גלות הזאת – הארוכה מכולן: "וַעֲלָטָה
הָיָה" (בראשית טו-יז)
שהיא בלי ניצוצי השמש, חשכה כעלטה ובאריכותה נמשלה
הגלות הזאת ל-כל הלילה.
ארבע מלכויות, אשר בהן נפלו בני-ישראל, נמשלו בדניאל ל-ארבע חיות טורפות,
וכן: "עַל-כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר זְאֵב עֲרָבוֹת
יְשָׁדְדֵם נָמֵר שֹׁקֵד
עַל-עָרֵיהֶם כָּל-הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף כִּי
רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם (ירמיה
ה-ו). ו-הרביעית לא דומה לשום חייה שעלי האדמות,
אך היא נוראה, חזקה ואיומה.
בתיאור האש שנפלה בין הגזרים הראה הקב"ה
לאברהם אע"ה שידון את מעבידי זרעו כ-תַנּוּר
עָשָׁן וְלַפִּיד אֵש: "וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ בְּדֶבֶר וּבְדָם
וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ אֵשׁ וְגָפְרִית אַמְטִיר עָלָיו
וְעַל-אֲגַפָּיו וְעַל עַמִּים רַבִּים אֲשֶׁר אִתּוֹ (יחזקאל לח-כב); ועל זרעו יקויים היעוד: "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי
שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם
כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק (מלאכי ג-כ) – וזהו הנרמז של "וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל-הַפְּגָרִים".
כוונת פסוק: "וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם"
(בראשית טו-יא) – שאחרי הגלויות בני ישראל יתבררו ויתלבנו וייצרפו להידבק באלוהיהם.
לסיכום: מתולדות אברהם אע"ה
אנו למדים יושר הנהגת האיש וחשיבות מידותיו, הקונים לו זכות בעולם הזה ובעולם הבא. כך, אברהם אע"ה שם בטחונו בה' ובברכתו ולא בבני אדם. לכן, החזיר כל
השביה אשר לקח לבעל. בתמורת אמונתו זו,
הקב"ה הקנה לו זכות בעולם הזה, שהיא ההבטחה לרשת "ארץ זבת חלב
ודבש"; ובבריתו (המילה) אשר שם בבשרו ובזרע אחריו נתן לו הקב"ה חלק ונחלה גם
בעולם הבא (ראה במפורט בס' "עץ חיים"). אולם, הבטחותיו של הקב"ה
תלויות הן בשמירתנו אנחנו זרעו של אברהם אע"ה את דרכי ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על זרע
אברהם את אשר הבטיחו.
ברוך ה' המקיים את בריתו
לעבדיו.
וברוך ה' לעולם אמן ואמן!