פרשת יתרו
שבת כ"ג ב-שבט תשס"ד
החזן אברהם כפלי (אשדוד) .
פרשת השבוע היא הפרשה המרכזית בכל התורה, כיוון ובתוך הפרשה הזאת קבלו בני ישראל במעמד הר סיני את עשרת הדברים, שהם – עיקר כל התורה ועליהם עומדות כל מצוותיה, הן בין בני אדם, הן בין בורא העולם ובריותיו .
השאלה שנשאלה על ידי התלמיד: "אם ידוע לנו שעשרת הדברות נובעות מן השכל (מצוות שכליות), מניין נדע שהם לא הומצאו על ידי בני האדם, אלא ניתנו דווקא ע"י הגבורה?" .
את התשובה נמצא בקטע מ-ספר "איוב", בו אנו מקדימים תמיד את קריאת עשרת הדברים: "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵיזֶה מְקוֹם בִּינָה: לֹא-יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים:" (איוב כח-יב). במיחד נדגיש כאן את הפסוק לֹא-יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים, שהמצוות הללו אמנם מצוות שכליות הן, אבל, עם כל זאת, כל הציביליזציה האנושית במשך אלפי שנים לא השיגה בעצמה את המצוות הפשוטות וההגיוניות האלה. לכן, הן לא הומצאו ע"י בני-אדם, אלא ניתנו אך ורק ע"י הגבורה. להוכחה ננתח את עשרת הדברות מפאת השגתן מהטבע האנושי .
"לֹא יִהְיֶה-לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי: לֹא תַעֲשֶׂה-לְךָ פֶסֶל וְכָל-תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ: לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם " (שמות כ-ג) – אפילו אחרי נתינת עשרת הדברות בני-ישראל חטאו ועשו עגל, כי אמונת הכוח האמצעי המדומה, שכאילו המְתַוֵךְ בין העולם העליון ובין העולם התחתון, היא האמונה שנובעת מטבעו של האדם ללכת אחרי המורגשות. לכן, אמונה זאת עדיין הייתה חזקה בעם, ובגלל זה בני ישראל הלכו 40 שנה במדבר בהשגחת ה' ית"ש התמידית עליהם כדי לעקר מתוכם את אמונת הכוח האמצעי ולהשריש בתוכם אמונת בורא העולם.
"זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:" (שם) – מצוות שבת מכריעה את האמונה בחידוש העולם ובורא העולם. כאמור לעיל השכל האנושי רחוק מלהשיג לבד יחוד בורא העולם ופעילותיו, כי נמשך אחרי המורגשות. כמו כן, השגת מצוות שבת רחוקה היא מהשכל האנושי כמו שרחוקה ממנו השגת יחוד בורא העולם.
"כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:" – לעולם חייב האדם לכבד את הוריו , כי הם הביאו אותו לעולם והם שותפים לבורא העולם. לכן , כמו ש-חייב האדם לאהוב את בורא העולם ולכבדו, חובתו גם לכבד את הוריו ולאוהבם. לכן, ככל שהאדם מתרחק מהדת, הוא מתחיל לזלזל בהוריו ולהפך, כי טבעם של בני-אנוש הוא השגת האינטרס האישי שלהם.
"לא תרצח" אפילו ב-אֶיּלָדָה – מדינת הפילוסופים והחכמים היווניים העתיקה, שנתנה לעולם את אַרְכִימֶדֶס , הֵרוֹדוֹט , סוֹקְרָט , אַפְלָטוֹן ו-אֲרִיסְטוֹ, - למרות שחוקיה אסרו רצח אזרחֵיהָ, בכל זאת אישרו את רצח התינוקות. גם ב-ספרטה החוק המדיני שלה קבע להשמיד את הילדים החלשים. רציחת העבד הייתה בכלל דבר רגיל ומקובל. כן גם הערבים הנודדים לפני תקופת ה-איסלאם קברו את ילדיהם ה-"מיותרים" בחול . גם מ-עקידת-יצחק למדנו, שרוב אומות העולם נהגו להקריב את ילדיהם לאליליהם.
מצוות "לא תנאף" אף היא בהיותה לכאורה פשוטה והגיונית – לא הייתה מקובלת אצל עובדי ע"ז. כמתואר אצל יובינאל, זנות וניאוף נחשבו כ -"עשיית חסד ואמת" בבתי-מועד של ע"ז ב-יוון וב-רומא. גם יוסיפון פלויוס מתאר שבתקופת האימפרטור טִיבֶּרִיּוּס כוהני ע"ז של אִיזִידָא מכרו נשים ל-נואפים (19:3-4). אף מוסג קדש וקדשה, מובנם – גבר ואישה שהקדישו את ניאופם לבית-מועד, ותורה אסרה את הדבר בהחלט, ככתוב: "לֹא-תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא-יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים פרק כג פסוק יח).
"לֹא תִּגְנֹב" – מצווה מורכבת, הכוללת בתוכה כמו גניבה פשוטה, כך גם: גזלה , עול, חילול קודש, שוחד, מלאכת-רמייה, עצלות, נשך ועושק. לעומת כל העברות אלה תורה מחייבת אותנו להיות שונאי בצע, אוהבי אמת, עושי משפט צדק, לעבוד באמונה ואהבת המלאכה; ש-כל זה רחוק מהטבע האנושי.
"לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" – השקר , אפילו שהוא מיועד לדבר טוב - לא תצטדק, וזה מכיוון שאדם מרגיל את עצמו לשקר, ואפילו בלי כוונה ישקר גם במקרים אחרים. מה גם שהשקר בעדות יכולה להביא לרצח (לא תרצח) לעיוות משפט-צדק, כאשר הצדיק ייענש, והרשע ימשיך בדרכו הרעה; והדבר נמשך אצל בני אדם אפילו אחרי מתן תורה .
" לֹא-תַחְמֹד " – החמדה מביאה את בן-האדם ל-אי-נוחות ומעוררת אותו לעשות עברות חמורות. היא – רגש ש-בא מהחומר ומהנפש הבהמית. לכן, חייב האדם להחזיק את עצמו תמיד, שלא יתפתה ואז יגיע לחטא גדול באמצעות פתח החמדה וייענש על זה.
לסיכום: מצוות רבות שנראות לראשונה פשוטות והגיוניות לשכל (המצוות השכליות) לא מצאו את ביטוין אצל אומות העולם עד מתן עשרת הדברות וגם אחרי כן. לפני נתינת התורה בן-אנוש היה דומה לחייה ממוחשבת עם נטייתו ל-אגואיזם, רדיפת בצע, תועלת חומרית אפילו על חשבון אחרים; ואף שלא חסרו לו הבנת היופי וידע מדעי, בכל זאת לא נודעו לו: רגש מצפון, אהבת רעהו והגר, מוסריות נפשית. ועל זה נאמר בספר איוב : "לֹא-יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים" (שם) .
לכן , כחלק מעם ישראל אנו חייבים תמיד להודות לקדוש ברוך הוא, שבחר בנו ונתן לנו את הפנינים היקרים האלו (עשרת הדברים), ובהם האיר לכל אומות העולם את הערכים הללו. משום כך, חייבים אנו תמיד לשמור אותם ובזה נהיה דוגמה לאחרים: "וְעַתָּה אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ : וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ " (שמות יט-ה,ו) .
ברוך ה' לעולם . אמן ואמן .