יום שבת
ט"ז בסיון תשס"ד
05 ביוני
2004
מאת החזן אברהם כפלי (אשדוד)
כשם שבפרשת
"צו" הובהר אופן הקרבת קורבן התמיד והקטורת, ובפרשת "אמור"
פורטה איכות עשיית מערכת השולחן והמנורה; בפרשת "בהעלותך" שהחלה בפסוק: "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת-הַנֵּרֹת אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת
הַנֵּרוֹת" (במדבר פרק ח פסוק ב) –
יינתן הסבר ללווים על איכות הדלקת הנרות וטהורתם
הגופנית של הלווים, וזה לפני הסעתם את
המשכן.
יצוין, שנושא טהורת
הלוויים בא אחרי טהורת הכוהנים, ככתוב: "וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת-הַלְוִיִּם
תְּנוּפָה לִפְנֵי ה’ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת
ה’" (במדבר פרק ח פסוק יא), ועוד:
"וְהַעֲמַדְתָּ אֶת-הַלְוִיִּם לִפְנֵי אַהֲרֹן
וְלִפְנֵי בָנָיו וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה לַה' " (במדבר פרק ח פסוק יג). לכן, טהורת הכוהנים קודמת לטהורת הלוויים, כי טהורת הלווים תתבצע ע"י הכהן, וזה - כמובן
אחרי שהוא נטהר בעצמו (תוך 7 ימי מילואיו בפרשת "השמיני").
עניין הפסח נסמך לאחר בירור טהורת הלוויים וקדם להתחלת נסיעת בני ישראל במדבר. חיוב לעשות את
הפסח קודם נסיעתם בא בעבור, שמצוות הפסח תלויה בבואם ארצה, ולא יעשו פסח אחר עד
שיבואו לארץ המובטחת.
נושא החצוצרות
גם הוא נכנס לפרשה זו בעבור צורך הנסיעה, כי על ידי תרועה או תקיעה בחצוצרות ידעו
בני ישראל לאיזה כיוון ייסעו, ככתוב: "וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ
הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה" (במדבר פרק י פסוק
ה), "וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה" (פסוק ו); וכן – ידעו עת הקהלת הקהל:
"וּבְהַקְהִיל אֶת-הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא
תָרִיעוּ" (פסוק ז), וכן – גם עת יציאתם למלחמה: "וְכִי-תָבֹאוּ
מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל-הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם
וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם"
(פסוק ט).
מהפסוק: "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר
מֹשֶׁה קוּמָה ה’ וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה
יֹאמַר שׁוּבָה ה’ רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר פרק י פסוק לה), שהוא
כולל נסיעה ונפיצת (שבירת) אויביו, ומנוסת (הסתלקות) משנאיו של הקב"ה לפני
מחנות בני ישראל, שיתקיימו כמובן ע"י השגחתו ית"ש
(שני הנו"נין ההפוכין
מתיקון סופרים בפסוק מרמזים על כך) –
מהפסוק הזה יבואו עונשים קשים לעם ישראל, וזה החל מהפרק י"א: "וַיְהִי
הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה’" (במדבר
פרק יא פסוק א). עונשים אלה נגרמו ע"י אספסוף אנשים הבלתי מאמינים באל שדי,
שהיו בתוך הקהל. להלן העונשים שבאו עליהם בפרשת השבוע:
1)
אש התבערה;
2)
קברות התאווה (מכת השלווים);
3)
צרעת מרים;
- המשך העונשים
יבוא בפרשה הבאה, בעניין המרגלים והמקושש עצים בשבת.
סיכום: כל העונשים שבאו על בני ישראל, באו עליהם בגלל
עבודה זרה (אש תבערה), תאווה (מכת השלווים), חמדה לזולת ולשון הרעה (צרעת מרים).
לכן, חייבים אנו להיזהר מאוד מאוד מהמלכודת של: חמדה,
לשון הרעה, תאווה ועבודה זרה; כי הם הם אבות הטומאה
והירידה הרוחנית; ועבורם מגיע עונש גדול.
ישמור אותנו ה' מכל אלה ויחזק את אמונתנו! ברוך הוא וברוך שמו לעולם.
אמן ואמן.