פרשת "בראשית"

יום שבת כ"ד תשרי תשס"ה

09 אוקטובר 2004

החזן אברהם כפלי (אשדוד).

בפרשה זו יידונו העניינים כדלקמן:

1) מעשי בראשית;

2) עץ חיים ועץ הדעת טוב ורע;

3) צלע האדם שנבנתה ממנו האישה;

4) עניין הנחש ודיבורו;

5) הסתת האישה ע"י הנחש והאדם על ידי אישתו;

6) קללת שלושתם;

7) וגירוש האדם מגן עדן;

8) שמירת גן עדן ע"י הכרובים ולהב החרב המתהפכת;

9) עניין קין והבל;

10) תולדות בני-אדם;

11) עניין הנפילים.

מהות מושג "בריאה"

יסוד אמונתנו ותורתנו הקדושה איתן הוא על אמונת בריאת (חידוש) העולם, ז. א. שהעולם כולו נברא יש מאין (מחודש). משום כך, בא נותן התורה לבאר דברים שהיו בראשית הבריאה בדרך סיפור נוח לכל אדם, וזה כדי לאמת את אמונת בריאת (חידוש) העולם.

אמונה זו שונה היא מסברות של דתות אחרות, המבוססות על קדמות העולם או על החומר הקדמון, שממנו כסברתם נברא העולם. דעה זו היא דעת פילוסופים יווניים וחלק מחכמי אחינו הרבניים. חכמינו ע"ה חולקים עליהם בפרשנות שלהם, ומביאים נימוקים רבים לאמיתת מעשה הבריאה.

מושג "בריאה" הנו מושג תוריי בלבד ומובנו "הוצאת דבר ליש מאפס גמור", כך מבינים את המלה כל מחזיקי דעת החידוש.

אבל איך נצייר בנפשנו עניין הבריאה אם הבריאה היא לעשות דבר מאין ? ומניין לנו הרעיון הזה ? הרי אין במציאות אפילו דבר אחד, אשר לא יתהווה מדבר אחר, גם בתוכנו אנחנו, גם בחוצה לנו אין דבר אשר יוכל לתת לנו רעיון הבריאה.

משום כך, חייבים אנו לתת לעניין ראיות חזקות, כי בני האדם מתפתים בחושיהם להגשים את האלוה או להכחיש מציאותו בפאת אמונתם בקדמות העולם והחומר שבתוכו. משום כך, חלפו זרמים רבים בפילוסופיה, ובניהם:

1) הראציאונאליסטים אשר נתפתה לבם להמציא רעיון של בלתי-בעל-תכליתיות המדומה של הזמן והמקום , והם צריכים להם אלוה מושג , אלוה אנושי , מפני שהם אינם רוצים לשים מסך מבדיל בין האלוה ובין העולם.

2) הפאנתאיסטים האומרים, שהאלוה – הוא שיימלא את הריקות הגדולה והנוראה הזאת של העולם, אשר מאז בריאתו הכין שבתו בו (ואז נהפך עלול לשנוי ותנועה?), ע"כ מאסו דעת נמנעות השגת ה'.

התשובה להם (מבחינה מדעית) היא:

הזמן הוא סדר ההימשכות , והמקום הוא סדר השכנות .

אילו לא היה במציאות כל עצם גשמי, לא היה גם המקום; אילו היה במציאות רק עצם גשמי אחד, גם אז לא היה המקום, אך מאותו הרגע אשר יבוא למציאות גשם שני, תבוא גם אפשרות ההשוואה, ואז יוולד גם רעיון המקום, או, מה שהוא דבר אחר – המקום עצמו.

ה' י"ת הוא בלתי בעל תכלית ואיננו לא בזמן ולא במקום כי הוא חוץ מן הזמן ומן המקום, למעלה מן הזמן ומן המקום, א"כ הוא נמנע ההשגה, ואין לנו כל יכלת להשיגו.

אילו הכל היה בלי שום תנועה, לא היה גם הזמן , אלו הכל היה מתנועע ביחד בסדר שווה, גם אז לא היה הזמן. אבל בהתנועע אפילו רק דבר אחד והכל נשאר במנוחה בלי תנועה, רק אז יבא גם הזמן.

בלי השוואה , בלי מספר השניים לא יוכל להיות לא כמות ולא