פרשת "דברים"
יום שבת ו'
באב תשס"ד
24 יולי
2004
מאת החזן אברהם כפלי (אשדוד)
ספר
"דברים" הוא הספר האחרון מתוך חמישה חומשי תורה. תכלית הספר תומצתה
בקריאת "שמע ישראל", המהווה את הקדושה החמישית מתוך חמשת הקדושות כמנהג
עדתנו, ככתוב: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה’ אֱלֹהֵינוּ ה’ אֶחָד:
וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ
וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ: וְהָיוּ
הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם
עַל-לְבָבֶךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ
בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ
וּבְקוּמֶךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת
בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:" (דברים פרק ו פסוק ד-ט).
אחרי פסוק
"ואהבת", המחייב אותנו לאהוב את השם יתש"ל
, בא עניין התראה ואזהרה לשמור מצוות התורה ואיסור לעבוד אלוהים
אחרים, ככתוב: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה
לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם" (דברים פרק יא פסוק טז). באזהרה זו הוזהרו בני ישראל לפני כניסתם לארץ המובטחת,
כי ידע ה' יתש"ל, שיעוותו ישראל את מצוותיו ויעבדו
אלוהים אחרים. לכן, ספר "דברים" כולו הוקדש לאזהרה זו, ומטרתו לחייב את
בני-ישראל להאמין באחדותו של הקב"ה ולאסור כלל האיסור עבודת אלוהים אחרים.
בהתחלת
הפרשה מבואר תאריך קורות הספר, ככתוב: "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה
בְּעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֹתוֹ אֲלֵהֶם" (דברים פרק א פסוק ג), וזה כחודשיים לפני
כניסתם של בני ישראל לארץ המובטחת, ככתוב: "וְהָעָם עָלוּ מִן-הַיַּרְדֵּן
בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח
יְרִיחוֹ" (יהושע פרק ד פסוק יט).
משום כך, בא משה רוע"ה להזכיר בהתחלת הספר את השתלשלות המאורעות, שחלו
לפני 39 שנה ומנעו את בני ישראל מלהיכנס לארץ ובכך איחרו את נחלתה לארבעים שנה.
מנהג עדתנו לקרוא את פרשת "דברים" בחודש אב,
וזה לזיכרון המאורע של בכי בני ישראל, שהיה בכי סתם, ככתוב: "וַתָּשֻׁבוּ
וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה’" (דברים פרק א פסוק מה). לפי סברת חכמינו ע"ה
הבכי הזה גרם בתקופה מאוחרת יותר לחורבן בית המקדש וגלות עם ישראל מארץ המובטחת,
שאירעו גם כן בחודש אב.
בהמשך הפרשה יפורטו נדודי בני-ישראל
בין העמים, והסבר, מדוע הקב"ה לא נתן לרשת את ארצם. כך נודעו לנו שמות
ותולדות העמים שלא ניתנו לירושת בני ישראל, כגון:
1. ארץ אחי
ישראל בְנֵי-עֵשָׂו "הַיֹּשְׁבִים
בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן
גָּבֶר…,
כִּי-יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת-הַר
שֵׂעִיר:" (דברים פרק ב פסוקים ד-ה);
2. מִדְבַּר מוֹאָב "כִּי לִבְנֵי-לוֹט נָתַתִּי אֶת-עָר
יְרֻשָּׁה:" (דברים פרק ב פסוקים ח-ט)
– תקופה זו היא התקופה של 38 שנה,
ככתוב: "הַיָּמִים אֲשֶׁר-הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ
עַד אֲשֶׁר-עָבַרְנוּ אֶת-נַחַל זֶרֶד שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה עַד-תֹּם
כָּל-הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’
לָהֶם" (דברים פרק ב פסוק יד);
3. אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹן "כִּי לִבְנֵי-לוֹט נְתַתִּיהָ
יְרֻשָּׁה" (דברים פרק ב פסוק יט).
1.
סִיחֹן מֶלֶךְ-חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי,
ככתוב: "וְאֶת-אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ…,
הָחֵל רָשׁ לָרֶשֶׁת אֶת-אַרְצוֹ" (דברים פרק ב פסוק כד, לא);
2.
עוֹג
מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן
- נחלת
ארצם מסוכמת בפסוקים: "וְאֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִוא
מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר-עַל-נַחַל אַרְנֹן וַחֲצִי הַר-הַגִּלְעָד וְעָרָיו נָתַתִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי", "וְיֶתֶר הַגִּלְעָד
וְכָל-הַבָּשָׁן מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמֲנַשֶּׁה"
(דברים פרק ג פסוק יב-יג).
בספר "דברים"
יועלו על הפרק מצוות רבות שניתנו בספרים הקודמים, וזה על מנת שלא תשתכחנה המצוות
הללו בדור החדש. חוץ מהמצוות הללו תימסרנה גם מצוות אחרות, שלא ניתנו לפני כן,
כגון מצוות: יבום, שופטים ושוטרים, מערכת המלחמה, לקוחין וגרושין, עניין עגלה ערופה,
עניין המלך אשר ימלוך, תוספת מצוות אהבת ה' יתש"ל,
יתרון אזהרות בע"ז, ענייני דינים לכל ריב ולכל נגע, פירוט אנשים אשר אסור להם
לבוא בקהל ה' "לֹא-יָבֹא …בִּקְהַל ה’" (דברים פרק כג
פסוק ב-ד).
לסיכום: תכלית ספר
"דברים" היא להזהיר מעבודת אלוהים אחרים ולחייב אהבת ה' יתש"ל בכל לב, אשר מתבטאת בקיום מצוותיו. חלק מהמצוות
נוגע להוראות כיבוש הארץ ולביאור, כיצד יתנהגו בני ישראל בה אחרי אחיזתה. כי אך
ורק בשמירת וקיום מצוות ה' יתש"ל יצליחו לכבוש את
הארץ ויזכו בקיום בריתו של הקב"ה עם אור הגנוז אברהם אבינו ע"ה. ברית זו
הוחמרה בספר "דברים" בענייני ברכות וקללות להישמר מלפרוץ גדר, ככתוב:
"אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר-צִוָּה ה’
אֶת-מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית
אֲשֶׁר-כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב" (דברים פרק כח
פסוק סט).
ברוך ה' "לְשֹׁמְרֵי
בְרִיתוֹ וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו לַעֲשׂוֹתָם"
(תהלים פרק קג פסוק יח), אמן
ואמן.