07 אוגוסט
2004
מאת החזן אברהם כפלי (אשדוד)
בפרשה
קודמת, פרשת "ואתחנן" סיכמנו, שמטרת הספר "דברים" היא ללמד את
בני ישראל לאהוב את הקב"ה ולקיים את מצוותיו בכל לב. ולמרות, שהאהבה האמיתית
לא צריכה לא שכר ולא תמורה בעבורה, הקב"ה נותן לנו שכר עבור קיום מצוותיו,
שהוא – הברכה.
פרשת
"עקב" כולה מתעסקת בעניין הברכות, ככתוב: "עֵקֶב
תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה
וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ
לְךָ אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיך
וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ
וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ" (דברים פרק ז פסוק יב-יג) – שכוונת האהבה היא הברכה, והברכה היא הריבוי, והריבוי הוא ברכת
שלושה עיקרי המזון, שהם:
1.
מן הצומח (פרי
אדמתך: דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ)
2.
מן החי האילם
(בהמות וחיות: שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת
צֹאנֶךָ)
3.
מן החי המדבר (בני
אדם: פְּרִי-בִטְנְךָ)
ובעבור
שהזכיר משה רוע"ה בחתימת הפרשה הקודמת את שלושת
המינים, שהם: מצוות, חוקים ומשפטים; מתחילת הפרשה ועד פרק ט' ניתנו לבני ישראל
שלושים וארבעה סוגי ברכות מן השלושת הסוגים שנזכרו
לעיל.
עניין
הברכות מסתיים בפסוק: "עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן
בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים פרק ח פסוק כ), כי
הברכה לא תתקיים, אם לא ישמרו בני ישראל את המצוות, החוקים והמשפטים האלה.
מפרק
ט' מתחיל משה רבנו עליו השלום לבאר לבני ישראל את עניין האזהרה, ככתוב:
"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת-הַיַּרְדֵּן" (דברים פרק ט
פסוק א), כי בהשגחה המופתית אתה תבוא לרשת גויים גדולים ועצומים ממך, ולא בצדקתך,
ככתוב: "אַל-תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף ה’ אֱלֹהֶיךָ
אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר
בְּצִדְקָתִי" (דברים פרק ט פסוק ד), כי אם ברשעת הגויים ושבועת האבות – לא בזכותך, כי עם קשה עורף אתה.
בתור
דוגמה לבלתי שמוע בקול ה', בהמשך הפרשה מעלה משה רוע"ה בזיכרונו את כלל התלונות שהיו מלינם
בני ישראל מזמן צאתם ממצרים, ובמיוחד את המרד הגדול בחורב, שהוא בעניין עבודה זרה
(עשיית העגל), וכן – שבירת לוחות הברית בעקבות הדבר. ובנוסף
לכך העיר בעניין המרגלים יחד עם כל התלונות שעשו עד בואם שמה.
לסיכום: כל ההקדמה הארוכה הזאת
מגיעה לעיקר שמצא ביטויו במשפט אחד, ככתוב: "ְוְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה’ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-ה’ אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ
וְלַעֲבֹד אֶת-ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ
וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ" (דברים פרק י פסוק יב), כי
עיקר עשיית המצוות הוא בלב האדם ובנפשו, ובאהבת ה' יתש"ל,
ועקב אהבתו וקיום מצוותיו יקבל אדם ברכה מהקב"ה. כי אם אתה אוהב את ה', גם
הוא יתש"ל יַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ, ואז
תהיה מבורך בכל מעשיך בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן-לְךָ.
ה’ זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ
אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת-בֵּית אַהֲרֹן:
יְבָרֵךְ יִרְאֵי ה’ הַקְּטַנִּים עִם-הַגְּדֹלִים:
יֹסֵף ה’ עֲלֵיכֶם עֲלֵיכֶם
וְעַל-בְּנֵיכֶם:
בְּרוּכִים אַתֶּם לַה’ עֹשֵׂה שָׂמַיִם וָאָרֶץ:
ברוך ה' לעולם : אמן ואמן.