יום שבת י"א באייר תשס"ד

01 ל-מאי 2004

מאת החזן אברהם כפלי (אשדוד)

מה מבדיל את בני-ישראל מכל אומות העולם?

התשובה על כך נקבל בפרשת "קדשים". שהתחלתה היא: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יט-ב), וסופה הוא: "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה’ וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי" (ויקרא כ-כו).

מכאן ידענו, שהמבדיל בנינו היא הקדושה; ו-הקדושה היא – הפרשה והבדלה מהדברים הטמאים והמטמאים (קדושה גופנית), הידמות למידותיו של הקב"ה באופן החיים ובתכונות הנפשיות שלנו (קדושה רוחנית).

מזו הסיבה בפרשת השבוע – פרשת "קדשים" הורחבו המצוות שניתנו קודם, וזה – לצורך שמירה ועשייה, ככתוב: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא פרק יט פסוק לז) , "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא פרק כ פסוק ח), "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא פרק כ פסוק כב).

במיוחד יצוין, אפוא, שבפרשת "קדשים" הכתוב מרחיב את עשרת הדברות, עליהם בנויה הפרשה.

להלן נרכז את המצוות, שהוזכרו בפרשת השבוע, על פי הסדר של עשרת הדברות:

א) אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים (שמות כ-ב).

פסוק "אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם" הנו מסיים כל העניין; אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (ויקרא יט-לו);

ב) לֹא יִהְיֶה-לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי: לֹא תַעֲשֶׂה-לְךָ פֶסֶל וְכָל-תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ: לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי: וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי. (שם ג-ה).

אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֱלִילִם וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם (ויקרא פרק יט פסוק ד); אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים אַל-תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם (שם, פסוק לא); לֹא תֹאכְלוּ עַל-הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ: לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ: וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם (ויקרא פרק יט פסוק כו-כח); אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים אַל-תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם (ויקרא פרק יט פסוק לא); אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן-הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן …לְמַעַן טַמֵּא אֶת-מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי … (ויקרא פרק כ פסוק ב);

ג) לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-ה’ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה ה’ אֵת אֲשֶׁר-יִשָּׂא אֶת-שְׁמוֹ לַשָּׁוְא:

וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה’ (ויקרא פרק יט פסוק יב);

ד) זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ: שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה’ אֱלֹהֶיךָ לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה ה’ אֶת-וְאֶת-הָאָרֶץ אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל-כֵּן בֵּרַךְ ה’ אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ:

וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם (ויקרא פרק יט פסוק ג); אֶת-שַׁבְּתֹתַי

תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ (ויקרא פרק יט פסוק ל);

ה) כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:

אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ (ויקרא פרק יט פסוק ג); מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ (ויקרא פרק יט פסוק לב); כִּי-אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ מוֹת יוּמָת אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל דָּמָיו בּוֹ (ויקרא פרק כ פסוק ט);

ו)

לֹא תִּרְצָח לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ (ויקרא פרק יט פסוק טז) ; בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי-לֹא חֻפָּשָׁה (ויקרא פרק יט פסוק כ);

ז)

לֹא תִּנְאָף

וְאִישׁ כִּי-יִשְׁכַּב אֶת-אִשָּׁה שִׁכְבַת-זֶרַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ (ויקרא יט-כ); אַל-תְּחַלֵּל אֶת-בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ (ויקרא פרק יט פסוק כט); וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת-אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת-יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת … (ויקרא פרק כ פסוקים י-כב);

ח)

לֹא תִּגְנֹב

לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ … , נֹלֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד-בֹּקֶר (ויקרא פרק יט פסוק יג); לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ (ויקרא פרק יט פסוק טו); לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה (ויקרא פרק יט פסוק לה);

ט) לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר

לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה’: הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא (ויקרא פרק יט פסוק טז-יח);

י) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ

י) לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (ויקרא יט-יח); לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ (ויקרא יט-יז).

פרט להרחבת עשרת הדברות, הפרשה נוגעת גם לענייני איסורי העריות, כלאים, רבעה והרכבת מין בשאינו מינו בבעלי-חיים ובזרעים – כל זה גורם לשינוי טבעם של הנבראים, לצער בעלי-חיים, ומתכחש למעשה בראשית ואף עומד כנגד התורה ונגד הטבע, ובמיוחד בעניין פריה ורביה: "בְּהֶמְתְּךָ לֹא-תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא-תִזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ …" (ויקרא פרק יט פסוקים יט-כט).

אמנם שוב ושוב מדגיש הכתוב את חשיבותה של הקדושה הרוחנית, ובמיוחד אהבה לזולת ולגר: " וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה’" (ויקרא פרק יט פסוק יח); "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא פרק יט פסוק לד), שהיא העיקר של כל המצוות, ועליה בנויות גם עשרת הדברות. כי אם האדם אוהב את הזולת כמו שהוא אוהב את עצמו, הוא לא יחמוד, ולֹא-יַעֲנֶה בְרֵעֲיו עֵד שָׁקֶר, לא יגנוב, לא ינאף ולא ירצח, יכבד את אביו ואת אמו – שכל המצוות האלו הן מבוא לידיעת השם ית"ש ומעשיו.

סיכום: עלינו, כעם הקדוש וכעם הנבחר, לשמור על הקדושה הרוחנית והקדושה הגופנית גם יחד, כי בזה הבדיל אותנו הקב"ה מכל הגויים; ובזה נזכה להיות בע"ה "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות פרק יט פסוק ו).

ברוך ה' לעולם , אמן ואמן.