בשם השם נעשה ונצליח

 

פרשת "כי תבוא"

 

יום שבת י"ט באלול תשס"ד

04 בספטמבר 2004

מאת החזן אברהם כפלי (אשדוד)

מאחר שנחתם בפרשה הקודמת עניין מערכת מלחמת חובה ומלחמת רשות, החל הכתוב בפרשה זו לבאר עניין

 הבאת ביכורים לבית הבחירה, וזה לאחר שיניח הקדוש ברוך הוא את בני ישראל מכל אויביהם (שבע שנים אחרי כיבוש

 וחילוק הארץ, וזה בניגוד לדעת הרבנים שחישבום כארבעה-עשר שנה). דהיינו, שיחיו בני ישראל בשלום ושלווה, חייבים

 הם להביא מעשרות, נדרים ונדבות למקום המובחר, כי הבאתם מעניקה להם ברכה, והברכה מותנית בשמיעה

 ככתוב: "אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה’ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" (דברים פרק כח פסוק א).

 ואילו, דרכי הברכה יבוארו בפרשת "כי תבוא" בכללים, כי העצם המקיים את הגוף הנו דבר מיוחד ומיחד.

 לעומת הברכה הקללות מבוארות כאן בפרטים כי הקללה באה מהתחלפות ארבעה יסודות הגוף,

 שהם מחולקים לפי איכות טבעם (אש, רוח, מים ועפר – חום, קור, לח ויבש). לכן, לעומת פרשת "עקב" שרובה ככולה

 ברכה, במרכז פרשת "כי תבוא"  יפורטו ענייני קללות.

בבואם ארצה מצטווים בני ישראל להתחלק לפי שבטים: 6 שבטי בני הגבירות יעמדו בהר הגריזים על הברכות,

 ו 6 שבטי בני השפחות יעמדו בהר עיבל על הקללות. דעת רבנו סהל הכהן נ"ע, שדווקא שבטים אלו נבחרו לענות

 אמן בארירות, בגלל שהם הוגלו ראשונים.

מספר ארירות שתים עשרה, וארירות אלה עומדות כנגד פעולות של יחידים בסתר:

 

1) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל

 2) אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ

3) אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ

 4)  אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ

 5)  אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר-יָתוֹם וְאַלְמָנָה

6) אָרוּר שֹׁכֵב עִם-אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו

 7)  אָרוּר שֹׁכֵב עִם-כָּל-בְּהֵמָה

 8)  אָרוּר שֹׁכֵב עִם-אֲחֹתוֹ בַּת-אָבִיו אוֹ בַת-אִמּוֹ

 9)  אָרוּר שֹׁכֵב עִם-חֹתַנְתּוֹ

 10)  אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר

11)  אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי

 12)  אָרוּר אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָמַר כָּל-הָעָם אָמֵן:" (דברים פרק כז פסוק טו-כו).

 

אחרי הארירות שהן עבור פעולות יחידים בסתר, יבוארו כאן הברכות שהן בכללים, ועל ידם תעמודנה הקללות שהן בפרטים.

לכן, פרטי הקללות יוגדרו כאן ביתר שאת. להלן, לעומת כל הברכה נסמכת קללה, שהיא מאותו הסוג:

 

בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה: (דברים פרק כח פסוק א);

אָרוּר אַתָּה בָּעִיר וְאָרוּר אַתָּה בַּשָּׂדֶה (דברים פרק כח פסוק טז);

בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ: (שם ד);

אָרוּר פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ: (יח); "אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר יִשְׁגָּלֶנָּה  יִשְׁכָּבֶנָּה בַּיִת תִּבְנֶה וְלֹא-תֵשֵׁב בּוֹ כֶּרֶם תִּטַּע וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ: שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ חֲמֹרְךָ גָּזוּל מִלְּפָנֶיךָ וְלֹא יָשׁוּב לָךְ צֹאנְךָ נְתֻנוֹת לְאֹיְבֶיךָ וְאֵין לְךָ מוֹשִׁיעַ: בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל-הַיּוֹם וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ: פְּרִי אַדְמָתְךָ וְכָל-יְגִיעֲךָ יֹאכַל עַם אֲשֶׁר לֹא-יָדָעְתָּ וְהָיִיתָ רַק עָשׁוּק וְרָצוּץ כָּל-הַיָּמִים:" (ל-לג);

בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ: (שם ה);

אָרוּר טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ: (יז);

בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ: (ו) – בבואך לארץ ובצאתך למלחמה;

אָרוּר אַתָּה בְּבֹאֶךָ וְאָרוּר אַתָּה בְּצֵאתֶךָ: (יט);

יִתֵּן ה’ אֶת-אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ נִגָּפִים לְפָנֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ: (ז);

יִתֶּנְךָ ה’  נִגָּף לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים תָּנוּס לְפָנָיו (כה);

יְצַו ה’ אִתְּךָ אֶת-הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל

 מִשְׁלַח יָדֶךָ וּבֵרַכְךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר-ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: (ח);

יְשַׁלַּח ה’  בְּךָ אֶת-הַמְּאֵרָה אֶת-הַמְּהוּמָה וְאֶת-הַמִּגְעֶרֶת בְּכָל-מִשְׁלַח יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַד הִשָּׁמֶדְךָ וְעַד-אֲבָדְךָ מַהֵר מִפְּנֵי רֹעַ מַעֲלָלֶיךָ אֲשֶׁר עֲזָבְתָּנִי: (כ);

יְקִימְךָ ה’ לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת-מִצְוֹת ה’ אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו: (ט);

וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ: (כה); "וְהָיְתָה נִבְלָתְךָ לְמַאֲכָל לְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם  וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד:" (כו);

וְרָאוּ כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה’ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ: (י);

וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר-יְנַהֶגְךָ ה’ שָׁמָּה (דברים פרק כח פסוק לז);

וְהוֹתִרְךָ ה’ לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה’ לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ: (יא);

לעומת הברכה, שכוונתה היא: אם יקרו חלאים מצד עיפוש האוויר, אתה תהיה נותר ממקרה הזמן; הקללה מורכבת כאן מהחולאים הקשים, שנגרמים מצד הקור, כגון: שַּׁחֶפֶת, קַּדַּחַת, דַּלֶּקֶת ו-חַרְחֻר; ומצד החום, כגון: חֶרֶב, שִּׁדָּפוֹן ו-יֵּרָקוֹן (כב); וכן, כל חולאי מצריים, ככתוב: "יַכְּכָה ה’ בִּשְׁחִין מִצְרַיִם וּבַעְפֹלִים וּבַטְחֹרִים וּבַגָּרָב וּבֶחָרֶס אֲשֶׁר לֹא-תוּכַל לְהֵרָפֵא: יַכְּכָה ה’ בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב: וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל-הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ:" (כט);

יִפְתַּח ה’  לְךָ אֶת-אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת-הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר-אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה יָדֶךָ (יב);

וְהָיוּ שָׁמֶיךָ אֲשֶׁר עַל-רֹאשְׁךָ נְחֹשֶׁת וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר-תַּחְתֶּיךָ בַּרְזֶל: יִתֵּן ה’ אֶת-מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר מִן-הַשָּׁמַיִם יֵרֵד עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ: (כד-כה);

וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה: (יב);

וּנְתָנְךָ ה’ לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה (יג);

הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָה וְאַתָּה תֵרֵד מַטָּה מָּטָּה: (מג); "הוּא יַלְוְךָ וְאַתָּה לֹא תַלְוֶנּוּ הוּא יִהְיֶה לְרֹאשׁ וְאַתָּה תִּהְיֶה לְזָנָב:" (מד).

 

לסיכום: היום למדנו בפרטות את הארירות והקללות, שישיגו את עם ישראל בפעולות יחידים בסתר ובפעולות רבים בפומבי.

 הלקח הוא, שעלינו תמיד לשמוע בקול ה' אלוהינו, לקיים את מצוותיו, ולהיזהר במאוד מאודנו שלא נסטה מדרך התורה.

 אז, אם נשמור ונעשה את מצוות התורה, נזכה תמיד בברכה וריבוי, והצלחה בכל משלח ידינו, בצאתנו ובבואנו,

 בארצנו ובחוצה לה; ונהיה לראש ולדוגמה לכל הגוים, ככתוב: "רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דברים פרק ד פסוק ו).

הקב"ה יִפְתַּח לנו אֶת-אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת-הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר-אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה יָדֶנוּ.   

 

 

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.