פרשת "כי תצא"
מאת החזן אברהם כפלי (אשדוד)
פותח את
פרשת השבוע פסוק: "כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶיךָ
וּנְתָנוֹ ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ
שִׁבְיוֹ" (דברים פרק כא פסוק י), שהינו המשך
לפרשה הקודמת, בה נקבעו חוקי מערכת מלחמת חובה ומלחמת רשות.
פסוק: "כִּי-תֵצֵא מַחֲנֶה עַל-אֹיְבֶיךָ
וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע… כִּי ה’ אֱלֹהֶיךָ
מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ
לְפָנֶיךָ, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא-יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב
מֵאַחֲרֶיךָ" (דברים פרק כג פסוק י,טו) – מלמד, שחייבים בני ישראל לשמור על הקדושה בתוך
המחנה, ובמיוחד בזמן המלחמה, כי אם המחנה יהיה טהור, שכינת הקב"ה תשרה עליו,
ובהשגחתו המופתית יתש"ל בני ישראל ינצחו את
אויביהם.
בפרשת
"ואתחנן" כבר הזכרנו, שכל
מצוות התורה מחולקות לשלושה דרכים (סוגייות):
1)בין אדם לבוראו;
2)בין אדם וביתו;
3)בין אדם ואנשי העולם ובריותיו
(החיי האלם והצומח).
לכן, מאחר שבפרשיות הקודמות הועלו על הפרק מצוות מהסוגייה הראשונה "בין אדם לבוראו" שהיא אזהרה
מטומאות ע"ז שהן תועבות ה' יתש"ל, בפרשת
השבוע ידובר על תועבות ה' יתש"ל שהן משתי הסוגיות
הנשארות.
נזכיר שבמלחמת חובה, שהיא נגד שבעה העממים הכנעניים,
אסור להשאיר כל שריד. לעומתה במלחמת רשות, שהיא כנגד עממים רחוקים, נלקחים לשבי
נשים וטף.
בהתחלת פרשת "כי תצא"
יבואר דין אישה שבויה יפת-תואר, שתוכל לגיירה ולשאת אותה לאישה. מזה הטעם, אחרי
עניין האישה השבויה נסמכו דיני קדושין, והם, כנזכר
לעיל, מהסוגיה השנייה של המצוות, שהן בין אדם וביתו,
כדלקמן:
1) "כִּי-תִהְיֶיןָ
לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ-לוֹ
בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה:
וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת-בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר-יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל
לְבַכֵּר אֶת-בֶּן-הָאֲהוּבָה עַל-פְּנֵי בֶן-הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר"
(דברים פרק כא פסוק טו);
2) "כִּי-יִקַּח
אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ: וְשָׂם לָהּ
עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע" (דברים פרק כב פסוק יג);
3) "כִּי-יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם-אִשָּׁה בְעֻלַת-בַּעַל וּמֵתוּ גַּם-שְׁנֵיהֶם הָאִישׁ
הַשֹּׁכֵב עִם-הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה
וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל" (דברים פרק כב
פסוק כב);
4) דיני נערה בתולה מאורשה
ופנויה, שנאנסה (דברים פרק כב פסוק כג-כט);
5) פירוט
אנשים שאסור להתחתן אתם (איסורי לאווין), כגון:
עריות, ממזרים, פְצוּעַ-דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי (דברים
פרק כג פסוק ב), וכן – האנשים, שמותר להתחתן אתם אחרי שיתגיירו, כגון:
"לֹא-תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא
לֹא-תְתַעֵב מִצְרִי כִּי-גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ: בָּנִים אֲשֶׁר-יִוָּלְדוּ לָהֶם
דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה’:" (דברים פרק כג פסוק ח);
6) "לֹא-תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל
וְלֹא-יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים פרק כג פסוק יח);
7) דיני גירושין (פרק כד פסוקים א-ד);
8) איסור לצאת למלחמת רשות לאיש שלקח אישה חדשה
(שם, ו-ז);
9) דיני ייבום: "כִּי-יֵשְׁבוּ אַחִים
יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין-לוֹ" (דברים פרק כה פסוק ה);
10) "כִּי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו
אִישׁ וְאָחִיו וְקָרְבָה אֵשֶׁת הָאֶחָד לְהַצִּיל אֶת-אִישָׁהּ מִיַּד מַכֵּהוּ וְשָׁלְחָה יָדָהּ וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבֻשָׁיו"
(דברים פרק כה פסוק יא);
11) "לֹא-יִהְיֶה כְלִי-גֶבֶר עַל-אִשָּׁה וְלֹא-יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה"
(דברים פרק כב פסוק ה).
עד כאן, הועלו על הפרק מצוות הקשורות לענייני קדושין,
ויחסי בעל ואישתו.
אליהן נסמכו שתי מצוות
אחרות, שגם הן מהסוגייה "בין אדם ואנשי
ביתו", והן בתת-סוגייה: "בין אבות
ובנים", כדלקמן:
1)
"כִּי-יִהְיֶה
לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל
אִמּוֹ" (דברים פרק כא פסוק יח);
2)
"לֹא-יוּמְתוּ
אָבוֹת עַל-בָּנִים וּבָנִים לֹא-יוּמְתוּ עַל-אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ
יוּמָתוּ" (דברים פרק כד פסוק טז).
להלן נסמכו מצוות, שהן מהסוגייה:
"בין אדם ואנשי העולם ובריותיו", שהיא
מתחום: "יחסי אנוש", רחמנות או הומניזם (תורת האדם), כגון:
1)
"לֹא-תָלִין
נִבְלָתוֹ עַל-הָעֵץ כִּי-קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי-קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי" (דברים פרק כא
פסוק כג);
2)
"כִּי-יִהְיֶה
רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְנִגְּשׁוּ אֶל-הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם וְהִצְדִּיקוּ
אֶת-הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת-הָרָשָׁע: … אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן-יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל-אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ
לְעֵינֶיךָ:" (דברים פרק כה פסוק א-ג);
3)
"כִּי
תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא-תָשִׂים דָּמִים
בְּבֵיתֶךָ כִּי-יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ"
(דברים פרק כב פסוק ח);
4)
"לֹא-תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל
נֶשֶׁךְ כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ: לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ"
(דברים פרק כג פסוק כ); "כִּי-תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ
מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא-תָבֹא אֶל-בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ" (דברים פרק כד פסוק י);
5)
"כִּי
תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר
בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה"
(דברים פרק כד פסוק יט); "כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפָאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם
וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה" (דברים פרק כד פסוק כ); "כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ וְאֶל-כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן"
(דברים פרק כג פסוק כה);
6)
"אֶבֶן
שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה-לָּךְ לְמַעַן
יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-ה’ אֱלֹהֶיךָ
נֹתֵן לָךְ:" (דברים פרק כה פסוק יג-טו);
7)
"הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע-הַצָּרַעַת…זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה ה’ אֱלֹהֶיךָ
לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:" (על הלשון הרעה) (דברים פרק כד פסוק ח,ט);
8)
"כִּי-יִמָּצֵא
אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר-בּוֹ וּמְכָרוֹ
וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (דברים פרק כד
פסוק ז);
9)
"לֹא
תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה" (דברים
פרק כד פסוק יז);
10)
"לֹא-תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ"
(דברים פרק כד פסוק יד);
ולהלן תת-סוגייה
"בין אדם ובריות" (החיי האילם והחיי המדבר):
11)
"לֹא-תִרְאֶה
אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם…לֹא-תִרְאֶה אֶת-חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ
וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם" (דברים פרק כב פסוק א,ד);
12)
"לֹא-תַחְסֹם
שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" (דברים פרק כה פסוק ד).
13)
"לֹא-תַחֲרֹשׁ
בְּשׁוֹר-וּבַחֲמֹר יַחְדָּו" (דברים פרק כב
פסוק י);
14)
"כִּי
יִקָּרֵא קַן-צִפּוֹר לְפָנֶיךָ
בַּדֶּרֶךְ…לְמַעַן
יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (דברים פרק כב
פסוק ו);
15)
"לֹא-תִזְרַע
כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם" (דברים פרק כב פסוק ט);
16)
"לֹא
תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו" (דברים פרק כב פסוק יא);
לסיכום: כל
המצוות שניתנו בפרשת השבוע – ניתנו למען האדם, ושכרן:
אריכות ימים בשתי המצוות: "קַן-צִפּוֹר" ומצוות "אבן צדק ואיפת
צדק", ככתוב: "לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ, וְהַאֲרַכְתָּ
יָמִים";
וברכה, ככתוב:
"לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח
יָדֶךָ עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ", "לְמַעַן
יְבָרֶכְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ"
(דברים פרק כד פסוק יט). לכן, אם קיום המצוות הללו מביא
ברכה לעם ישראל; אדרבה, הפרתן מביאה קללה,
ככתוב: "כִּי-קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא
תְטַמֵּא אֶת-אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן
לְךָ נַחֲלָה" (דברים פרק כא פסוק כג), והיא תועבת ה',
ככתוב: "כִּי תוֹעֲבַת ה’ אֱלֹהֶיךָ כָּל-עֹשֵׂה
אֵלֶּה", "כִּי תוֹעֲבַת ה’ אֱלֹהֶיךָ
גַּם-שְׁנֵיהֶם" (דברים פרק כב פסוק ה; פרק כה
פסוק טז; פרק כג פסוק יט). לכן, מאחר שעלינו להיזהר בכל מאודנו מכל סוגי תועבות
ע"ז, שהם ראשית הטומאה, חייבים אנו לשמור על מצוות, שהן בין אדם לרעהו. קיום
המצוות הללו מצא את ביטויו במצוות הציצית, ככתוב: "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה-לָּךְ
עַל-אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה-בָּהּ" (דברים פרק כב פסוק יב), כי ההשתכלות בציצית מזכירה לנו את קדושתנו הרוחנית והגופנית גם
יחד על מנת שנקיים תמיד את מצוות ה' ונשתדל לקיימן בכל מאודנו ובכל נפשנו למען
אהבת ה' יתש"ל וְיֵדָעוֹ כל ימינו.
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.