פרשת "מסעי"
יום חמישי כ"ו תמוז תשס"ד
15 יולי 2004
מאת החזן אברהם כפלי (אשדוד).
בפרשת
"מסעי" יפורט מסלול בני-ישראל במסעם
במדבר במשך כל 40 שנה, מיציאתם ממצרים, ככתוב: "וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ
הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח
יָצְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה לְעֵינֵי כָּל-מִצְרָיִם" (במדבר פרק לג פסוק ג), ועד הגעתם לערבות מואב שבירדן, ככתוב:
"וַיַּחֲנוּ עַל-הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת
עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב" (במדבר פרק לג
פסוק מט).
אזכור מסעם
בא לפרט ולסכם את מסלול בני-ישראל במדבר, כי יש מסעים שלא נזכרו בסדרם, כגון: צַלְמוֹן ופונון; ויש שנזכרו בסדרם
ולא נזכרו הנה, אמנם נכללו בשמות אחרים, כגון: עַלְמֹן ודִּבְלָתָיְמָה, שכולל בארה ומִמַּתָּנָה ונַחֲלִיאֵל וזולתם.
מהפסוק:
"כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן אֶל-אֶרֶץ כְּנָעַן: וְהוֹרַשְׁתֶּם
אֶת-כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם… וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ
וִישַׁבְתֶּם-בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ:"
(במדבר פרק לג פסוק נא-נג)
יפורט אופן חלוקת הארץ וגבוליה.
הארץ אמורה
להתחלק על פי הגורל ועל פי מספר האנשים בכל שבט ושבט, ככתוב:
"וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם
לָרַב תַּרְבּוּ אֶת-נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת-נַחֲלָתוֹ אֶל
אֲשֶׁר-יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם
תִּתְנֶחָלוּ" (במדבר פרק לג פסוק נד). בחלוקת
הארץ בין השבטים יעסקו: אלעזר הכהן ויהושע בן נון. בתוך
השבטים חלוקה תתבצע ע"י הנשיאים, ככתוב: "נָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד
מִמַּטֶּה תִּקְחוּ לִנְחֹל אֶת-הָאָרֶץ" (במדבר
פרק לד פסוק יח) – ובהמשך יפורטו שמותיהם.
מקום מיוחד
בפרשה הוקדש לחלוקת ערים ללוויים,
ככתוב: "צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם
מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם
תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם" (במדבר פרק לה פסוק ב).
נזכיר, שהלוויים כמו הגר והאלמנה נחשבים לשכבה חלשה
בתוך החברה, כי אין להם נחלה, וה' – הוא נחלתם.
לנושא הלוויים נסמך עניין ערי המקלט,
אשר אליהן ינוס כל רוצח. שלוש הערים נועדו לשנים וחצי שבטים, ושלוש – לתשעה
וחצי שבטים. הערים האלה נועדו: "לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר (לפי הפירוש
הקראי - גר צדק) וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם (גר שער)" (במדבר פרק לה פסוק טו). כל רוצח ינוס לערים הללו עד שישפטו העדה בינו ובין גואל
הדם. המשפט בנוי על שלושה עיקרים עם תשעה ענפים, כדלקמן:
א.
בירור כלי הכאה:
1) אִם-בִּכְלִי בַרְזֶל, 2) וְאִם בְּאֶבֶן יָד אֲשֶׁר-יָמוּת בָּהּ הִכָּהוּ, 3)
אוֹ בִּכְלִי עֵץ-יָד אֲשֶׁר-יָמוּת בּוֹ הִכָּהוּ (במדבר פרק לה פסוקים ט"ז-יח);
ב.
וְאִם-בְּשִׂנְאָה
יֶהְדֳּפֶנּוּ: 1) שהיה שונא אותו בלב, 2)
אוֹ-הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה, 3) אוֹ בְאֵיבָה
(בדברי קנטורים) הִכָּהוּ בְיָדוֹ". (שם פסוקים כ-כא);
ג.
וְאִם-בְּפֶתַע: 1) בְּלֹא-אֵיבָה הֲדָפוֹ,
2) אוֹ-הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל-כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה,
3) אוֹ בְכָל-אֶבֶן אֲשֶׁר-יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל
עָלָיו וַיָּמֹת וְהוּא לֹא-אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ." (במדבר פרק
לה פסוקים כ-כג).
אסור לקחת
כפר לנפש הרוצח, ככתוב: "וְלֹא-תִקְחוּ כֹפֶר
לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר-הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי-מוֹת יוּמָת" (במדבר פרק לה
פסוק לא) כי לארץ לא יכופר לדם, אשר שופך בה, כי אם בדם שופכו.
"וְלֹא תְטַמֵּא אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים
בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה’ שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל" (שם פסוק לד) – כי נשמת האדם היא משכן לאל ית' בעולם השפל, וההורג את האדם מסלק את השכינה מתוכנו.
עניין בנות צלפחד, החותם
את ס' "במדבר", גם הוא קשור לדיני הירושה ונחלת הארץ, ככתוב:
"וְלֹא-תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר כִּי-אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ
יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר פרק לו פסוק ט). כי במידה ואין
בן יורש לאב, הבת יורשת את נחלתו בתנאי, ש: "לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה
אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו" (שם, פסוק ח).
לסיכום:
שלוש פרשיות אחרונות בס' "במדבר" דנות בחלוקת הארץ ובירושתה לפני כניסתם
של בני ישראל לארץ המובטחת, ככתוב: "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים
אֲשֶׁר צִוָּה ה’ בְּיַד-מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ:" (במדבר פרק לו פסוק יג).
נחלת הארץ
לא תבוא בעצמה, אלא רק ואך בתנאי, שבני ישראל ישמרו ויקיימו את כל מצוות התורה,
ובמיוחד יקיימו את הוראות הירושה, ככתוב: "וְאִם-לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת-יֹשְׁבֵי
הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים
בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם
וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים
בָּהּ: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם" (במדבר
פרק לג פסוק נה). כי על ידי
נחלת הארץ יזכו בני ישראל בשכר העולם הזה, ובקיום שאר מצוות התורה יזכו גם בשכר
העולם הבא, בנחלה הנצחית, שהיא נחלת הנפש. נחלה זו היא היא
העיקר של כל מצוות התורה, והיא הנחלה האמיתית לנפש האדם.
ברול ה' לעולם, אמן ואמן.