פרשת
"שופטים"
15 אוגוסט
2004
מאת החזן
אברהם כפלי (אשדוד)
מאחר
שבפרשה הקודמת סידר הכתוב את המצוות התלויות במקום המובחר, בפרשת
"שופטים" בא הפירוש, במה מתחייבים שאר שבטי ישראל בשעריהם (בנחלתם).
ראשית
כל, חייבים הם לשים עליהם שופטים ושוטרים. כל עיר ועיר תמנה שופט ושוטר. תפקיד
השופט לומר את המשפט, ותפקיד השוטר להוציאו לפועל.
הישוב
לא יתקיים בלי משפט, וסדר העולם בלי משפט בטל. כי טבע
בני אדם לגזול ולחמוס אחד לשני ולהרוג זה את זה. לכן, חייבה התורה לבחור שופטים
ושוטרים, שלא יהיה עיוות הדין, כמו שכתוב: "שֹׁפְטִים
וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן-לְךָ
בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ
לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם מִשְׁפַּט-צֶדֶק" (דברים פרק טז פסוק יח).
עניין
בתי המשפט והוצאה לפועל ידועים גם לאומות אחרות. קל וחומר, חייבים בו עם ישראל,
שהוא עם קדוש ובנים לקב"ה, ועליהם לראשונים לרדוף צדק, ככתוב: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה
וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן
לָךְ" (דברים פרק טז פסוק כ), וגם
"כִּי-צַדִּיק ה’ צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ" (תהלים פרק
יא פסוק ז). לכן, חייבים בני ישראל להידמות לה' להיות צדיקים כמוהו ית"ש.
פסוק
"לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא-תִקַּח
שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר
עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם" (דברים פרק טז פסוק יט) – מחייב
את השופט לשפוט בצדק ולא להטות את המשפט ימין או שמאל כלפי מעמדו של כל אדם ואדם,
אם עשיר או אם רש, לא להרשיע את הזכאי ולא לזכות את הפושע, ככתוב:
"לֹא-תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי-אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא" (דברים פרק א פסוק יז).
שיהיו שופטים נאמני לב, ולא יהיו מקלי דעת, אנשים שלמים באמונתם ובמעשיהם, ככתוב:
"הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים
לְשִׁבְטֵיכֶם" (דברים פרק א פסוק יג), שלא יעוותו
את הדין ושלא יכירו פנים.
בהקשר לפעילות
שופטים ושוטרים בפרשת השבוע אנו נלמד:
א.
הדברים שנזכרו בפרשיות הקודמות, כגון:
דיני האיש המסית לעבוד אלוהים אחרים, והאיש המזיד לבלתי שמוע
אל הכהן, משפט הכהנים (שאין להם לעסוק בחיי שעה, כי
מזונותיהם מזומנים להם ואין להם חלק ונחלה עם ישראל) והלווים, משפט הנביאים, משפט
נביא שקר "אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא-צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא" (דברים פרק יח פסוק כ) – כל זה מכיוון, שהכהנים והלווים וכן
הנביאים הם מורי התורה, מזהירם הכתוב שלא ילמדו לעשות
כתועבת הגויים. ומפני, שתפקיד השופטים כולל גם חיובם להשבית את העבודות הזרות
מהארץ, בא כאן ביאור המשפט של עושה תשע תועבות הגויים (דברים פרק יח פסוק י), והם:
|
1. מַעֲבִיר בְּנוֹ-וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ 2. קוסם קסמים; 3. מְעוֹנֵן 4. וּמְנַחֵשׁ 5. וּמְכַשֵּׁף: |
6. וְחֹבֵר חָבֶר 7. וְשֹׁאֵל אוֹב 8. וְיִדְּעֹנִי 9. וְדֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים: |
אולם חייב כל שופט לפסוק את משפטו
רק אחרי חקירה ודרישה רבה, מאחר שיתברר הדבר ע"י עדים כשרים, ככתוב:
"וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב" (דברים פרק יג פסוק טו).
אחרי עניין החקירה והעדות, אשר חייב
בהם כל שופט, בא סדר ביאור ערי המקלט, כי גם עניין זה קשור לפעילות שופטים
ולפקודותיהם לגבי הרוצח.
ב. הדברים שלא נזכרו
קודם, כגון, עניין המלך אשר ימלוך, ומערכת מלחמה (מלחמת רשות
ומלחמת חובה) – כי כאשר על דרך פלא ה' הוציא אתכם ממצרים, כן תוכל לנצח את האויב
בעזרתו של בורא העולם, ובהשגחתו המופתית יתש"ל
תוכל לנצח גם את המערכת העליונה. שאם יש במערכתם של האויבים לנצח, הקב"ה ינצח
את המערכת.
כאן מבדיל הכתוב בין מלחמת חובה
לבין מלחמת רשות.
במלחמת
חובה כל בני ישראל חייבים לצאת למלחמה, כולל חתן וארבעת מועמדים
אחרים, המפורשים בפרשה. מלחמה זו היא המלחמה בשבעה העממים, אותם באים לרשת בני
ישראל, ואסור להשאיר מהם כל שריד.
אולם במלחמת רשות (כל ארץ שהיא תחת ברית, וה' נתן לרשת אותה
בהרחבת הגבול) – תהיה על תושביה קריאת שלום, ומהם ישאירו נשים וטף.
עגלה
ערופה – ביאור עניין זה בא מאחר הביאור של ענייני מלחמה, כי עניין מלחמה
כולל גם את עניין החלל; ועניין "עגלה ערופה" מבאר עניין החלל, שלא בשעת
המלחמה, ככתוב: "וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל-הֶחָלָל
יִרְחֲצוּ אֶת-יְדֵיהֶם" (דברים פרק כא פסוק ו).
גם כאן מדובר בתפקידם של השופטים, שחייבים לנקות את עצמם בעבור שלא שמרו על מקומם
פן יקרה האסון.
לסיכום:
הכתוב קורא לשופטים לשפוט משפט צדק, ככתוב: "וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם
מִשְׁפַּט-צֶדֶק", כי אם השופט ישפוט בצדק, בזכות משפטו ה' ית"ש מביא גאולה לבני ישראל, ככתוב: "צִיּוֹן
בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (ישעיה פרק א פסוק כז). כן, ע"י הגאולה, ירחיב הקב"ה את גבולות הארץ
לעתיד לבוא, ואז יירשו בני ישראל גם ארץ עשרה הגויים, כי עד עתה נחלו רק ארץ שבעה
עממים. לכן, כל אחד מאתנו חייב לשמור על הצדק, לעשות ישר בעיני בורא העולם
וברואיו, כי בדרך זו יתקיים העולם ובע"ה יקרבו ימי הגאולה לעם ישראל.
אמן וכן יהי רצון!