פרשת תולדות יצחק
יום ש"ק ה' בכסלו תשס"ד
29 נובמבר 2003
מאת החזן
אברהם כפלי (אשדוד)
הפרשה הקודמת, פרשת "חיי
שרה", הסתיימה בפירוט תולדות בני ישמעאל: "וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת
יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם".
פרשת "תולדות יצחק"
החלה מסיפור תולדות עשו, ככתוב: "שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר"
(בראשית כה-כג).
שני הגויים שיצאו מזרע ישמעאל
ומזרע עשו, למרות שהיו מזרע אברהם (ישמעאל) ויצחק (עשו) לא נחשבו לעם סגולה, ולא
קבלו בנחלה את הארץ המובטחת לאברהם אבינו ע"ה.
מהתחלת הפרשה הכתוב נותן
רמזים ומסבב את נתינת בכורה וברכת יצחק אע"ה ליעקב
ולא לעשו הבכור. ולדבר הזה ישנם כמה טעמים:
1)
הנבואה ששמעה רחל אע"ה
מהקב"ה, ככתוב: "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר";
2)
פחיתות מזגו של עשו מילדותו, ככתוב: "וַיֵּצֵא
הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר" (שם כה-כה) – הכתוב העיד
רוע מזג עשו מתחילת צאתו מרחם אמו כדי ללמוד מזה, כי כל מה שאירע מן הסידורים הבאים אחר זה במכירת הבכורה ונטילת
ברכת יצחק אע"ה ע"י יעקב מעשו אחיו – כל זה
נגרם ע"י עשו שבעצמו בגובה אפו באיוולתו סילף את דרכו. לכן עשו מצד רשעותו
היה נזוף ומרוחק מברכת אביו, ויעקב זכה בה כפי מעשיו וצדקתו;
3)
פחיתות מידותיו של עשו ויושר (תום) מידות יעקב: "וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַֽעֲקֹב אִישׁ
תָּם ישֵׁב אֹֽהָלִֽים: (שם, כ"ז) – שעשו היה בעל תחבולות רשעים, מרמה לצוד
בעלי חיים, וייתכן שהתנהג כך גם עם הבריות; אבל יעקב תם בלא מרמה בפיו ובלבו, ומי
שאינו חריף לרמות קרוי תם;
4)
קטנות אמונתו של עשו בהבטחת ה' ית"ש
לתת את הארץ בנחלה לזרע אברהם, וזריזות יעקב אע"ה
לקנות חפצי מצווה.
הדבר האחרון מצא את ביטויו
במכירת הבכורה ע"י עשו. כידוע עשו זלזל בבכורה,
ומכר אותה במעט, בנזיד העדשים, ובכך מצאה ביטויה קטנות אמונתו במה שהבטיח ה' יתש"ל לאברהם אע"ה.
בכל מקרה חז"ל התקשו
לפרש את התנהגות יעקב אבינו ע"ה כלפי אחיו עשו ואביו יצחק ע"ה. חלק
מחכמינו ע"ה פירשו, שבשעת דוחק יש לו לאדם לכזב. ואחרים אמרו: "כשיפגשו
לאדם קל וחמור, מניח הקל ותופש החמור, והנה יעקב קיים מצוות אמו". ויש
מפרשים, כי השקר אינו אסור אלא לשליחות מצווה, אבל הנביא בזולת שליחות מצווה יעבור
לדבר שקר.". והביאו לכך ראיות מן הכתוב, שבתוכן נזכר גם מה שקרה לאברהם ויצחק
אבותינו הקדושים ע"ה, כששניהם שקרו לאבימלך, מלך
גרר, באומרם: "אֲחֹתִי הִוא" (שם, כ:ב, כו:ו).
ואילו, אין לראות קניין
הבכורה ונטילת ברכת יצחק אע"ה ע"י יעקב
כתחבולה וכזב, כי:
1)
ע"י קניין הבכורה מידי עשו, יעקב אע"ה קנה חפץ מצווה יקרה מאדם אשר לא העריך אותה וזלזל
בה ומכרה במועט;
2)
ע"י שני העניינים קיים יעקב אע"ה
את דברי הנבואה "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר";
3)
ע"י נטילת הברכה מאחיו יעקב שמע בקול אמו (שבידיה
הייתה קבלה "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר"), שהיא מצווה חמורה יותר מדבר כזב;
4)
גם יצחק אבינו הסכים עם מה שנעשה באומרו "גם ברוך
יהיה".
מישמעאל ועשו לפי הפירוש
המקובל ביהדות החלו שני לאומים (דתות), שנמצאים בחילוק ובמלחמה מתמדת.בספר "חיזוק אמונה" מהר"ר
יצחק הרופא בכה"ר אברהם הטרוקי
זצ"ל נמצא את משמעות החלוקה הזאת: בני ישמעאל – מוסלמים; בני עשו – נוצרים.
לכן, לא במקרה בהפטרת הפרשה "תולדות
יצחק" נכלל הפסוק: "הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל-הַגַּנּוֹת
אַחַר אַחַת בַּתָּוֶךְ אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר
יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם-ה' (ישעיה סו-יז). וזהו פירושו
של רבנו יצחק זצ"ל: "הנך רואה שהנביא אמר הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים
אֶל-הַגַּנּוֹת אַחַר אַחַת בַּתָּוֶך – על בני ישמעאל… , לפי שהם מראים עצמם קדושים ומטהרים ברחיצת גופם לפי מנהגם ה'
פעמים ביום, והם אינם טהורים אלא טמאים הם ומטונפים במעשיהם הרעים ותאוותיהם
המגונות, ובפרט אחר שהם אוכלים כל טומאה מה תועיל טהרתם מבחוץ. ואחר כך אמר אֹכְלֵי
בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר –
על בני אדום שהם הנוצרים
האוכלים בשר החזיר, כי הישמעאלים אינם אוכלים אותו. יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם-ה' – ר"ל הישמעאלים והנוצרים אז
יספו יחדיו במלחמות גוג ומגוג. (עמ' 147).
על זרע יעקב אבינו
ע"ה באותה ההפטרה כתוב: "לֹא יִיגְעוּ לָרִיק וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה
כִּי זֶרַע בְּרוּכֵי ה' הֵמָּה וְצֶאֱצָאֵיהֶם אִתָּם" (ישעיה סה-כג). לכן, בני ישראל – הם משלושת אבותינו הקדושים:
אברהם, יצחק ויעקב ע"ה; ונקראים בשם בני ישראל – על שם אבינו השלישי, שהוא – יעקב (ישראל) ע"ה. והם הם
הזוכים לירושה רוחנית (עולם הבא) וגשמית (עולם הזה – ארץ ישראל הקדושה).
לסיכום: מהסיפור של עשו ויעקב אבינו
ע"ה אנו למדים, שחייב האדם לברור כספו מסיגים. טעם "הסיגים" – קניין
ההצלחה המדומה והתאווה הגופנית, שהיא סיג ואין בו קיום. ולעומת הרשעים, השלמים לא
ישתדלו להרבות הונם בדבר עברה, אלא כל רצונם לקנות חפצי מצווה, כמו שקנה יעקב אע"ה בדבר מועט חפץ יקר וקיים. ועשו עשה להפך, שמכר
עולמו הקיים בחיי שעה, ובכן נאה לו גנות.
יהי רצון מלפני ה' אלוהינו שנזכה תמיד
לקנות חפצי מצוות, ונקיים אותן כל ימי חיינו.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן