פרשת ויקרא
יום שבת ה'
בניסן תשס"ד
27 ב-מרץ
2004
מאת החזן אברהם כפלי (אשדוד)
ספר "ויקרא" הוא הספר
השלישי מכלל חמשה חומשי תורה. אחרי שבספר "שמות" התברר לנו אופן בניית
המשכן, כליו ובגדי-הקודש של אהרן ובניו, בא הספר הזה לבאר לנו את מהות העבודה
באוהל מועד, שהיא הקרבת קורבנות וסוגים אחרים של עבודת הכוהנים והלויים.
בהתחלת
פרשה כתוב: "אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן
לַה’ מִן-הַבְּהֵמָה מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ
אֶת-קָרְבַּנְכֶם" (ויקרא פרק א פסוק ב) , ואחר כך: "וְנֶפֶשׁ כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַה’ סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן
עָלֶיהָ לְבֹנָה" (ויקרא פרק ב פסוק א) - מכאן נלמד שהקורבנות הם שני
סוגים: 1) מן החיי האלם (בהמות ועופות) ; 2) מן הצומח (סולת ושמן וכו').
נדגיש
במיוחד, שמילת "כי…" היא מילת תנאי. הואיל ו-אין כוונת
הקב"ה שבני אדם יקריבו קורבנות בשבילו, כי הוא ית"ש
איננו גשמי אלא רוחני, אין רצון הקב"ה בקורבן שהוא דבר גשמי. להלן הוכחות
ש-עשיית מצוות רצויה היא מהקרבת הבריות: "הַחֵפֶץ
לַה’ בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה’ הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח ,טוֹב
לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים " (שמואל א' פרק טו'
פסוק כב'), וכן: "כִּי לֹא דִבַּרְתִּי
אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי
אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח: כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר
הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר
שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם
תִּהיו לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה
אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם" (ירמיה פרק ז' פסוקים כב-'כג'),
וכן: "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא-זָבַח
וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת" (הושע פרק ו'
פסוק ו'), וכן: "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב-נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה" (תהילים פרק נא' פסוק יט').
ראינו
מהפסוקים האלה, שאם האדם יהיה ישר, לא יצטרך בקורבנות. וזהו הפירוש של מילת
"כי…". אולם: "כִּי אָדָם אֵין
צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא " (קהלת פרק ז' פסוק
כ'), נתן הקב"ה לאדם אפשרות לתקן את ייעודו הרע, שנקבע עבור מעשיו
הרעים. מעשיו הרעים הם – תוצאת הרכבו מארבע חומרים הפכיים, שהם:
אש, עפר, רוח ו-מים. הרכב ארבעתם קשור לעולם האמצעי, שהוא – עולם
המערכת העליונה (גלגל המזלות); לכן, גם ייעודיו הטובים והרעים של בן אדם קשורים
בפעולת המערכת העליונה, שהיא כמו גרזן ביד החוצב (הקב"ה). וכפרת מעשיהם הרעים
שנובעים מנפשם החיונית (הבהמית) והצומחת של בני-האדם מתבצעת ע"י קורבנות שהם
משני הסוגים הנ"ל: 1) החיי האלם כנגד הנפש החיונית; 2) קָרְבַּן מִנְחָה – כנגד הנפש הצומחת.
יש
בקורבנות מחיי האילם גם כוונה אחרת, כוונה לבטל רושם עבודה זרה בהקרבת קורבנות
דווקא מ-שלושת הסוגים, אשר היוו אז תבנית ע"ז, והם:
1)
מהבקר – ידוע שעובדי ע"ז היו מַגְדִילִים בקר מפני שרוב תבואות בכוח
שור, ובארצות שאוכלים בשר אינם שוחטים בקר;
2)
שה כבשים – מפני שמצרים היו עובדי מזל טלה;
3)
שה עזים – מהנאמר: "וְלֹא-יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת-זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה-זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם
" (ויקרא פרק יז פסוק ז).
אולם
היום, כשאין בית המקדש, התפילה תפסה את מקום הקורבנות "קְחוּ
עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל-ה’ אִמְרוּ אֵלָיו כָּל-תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח-טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ"
(הושע פרק יד פסוק ג), כי היום התפילה היא הקשר בינינו ובין העולם העליון, וגם עצם חלוקת בית-הכנסת וכליו, וכן – בגדי-הקודש של אהרן ובניו, וכן – סולם
יעקב אע"ה – כולם
מרמזים על כך. אולם חייב האדם תמיד לזכור, שגם התפילה ללא שמע בקול ה' לא תועיל
לו, אם לא יישר את דרכיו למה שכתוב בתורת אלוהים חיים. ואז תתקבל תפילתנו לרצונו
של בורא העולם כמו שהתקבלו קורבנות אבותינו בימי קדם, ונאמר אמן.
ברוך ה' לעולם אמן
ואמן