פרשת "וזאת הברכה"
מאת החזן אברהם כפלי (אשדוד)
פרשת "וזאת הברכה" היא הפרשה האחרונה בתורה,
בה מברך משה רוע"ה בדרך הנבואה את שבטי בני-ישראל
לפני מותו.
קיים דמיון מסוים בין פרשת "וזאת הברכה" לבין
פרשת "ויחי".
המשותף ביניהם:
1)
שני
ראשי העם, יעקב אע"ה ומשה רוע"ה,
מברכים 12 שבטי ישראל לפני מותם;
2)
ברכות
אלו נמסרו בדרך הנבואה;
3)
בשני
המעמדים 12 שבטים הושוו לעולם העליון, ככתוב: "יַצֵּב גְּבֻלֹת
עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים פרק לב פסוק ח).
השוני הוא:
1)
לעומת
פרשת "ויחי" בפרשת "וזאת הברכה" לא הוזכר שבט שמעון,
כי ערי שמעון היו מפוזרות בנחלת יהודה תחת שם יעקב;
2)
במקומו
נמנו כאן בני יוסף מנשה ואפרים כשני שבטים נפרדים: "בְּכוֹר
שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו
אַפְסֵי-אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:" (דברים
פרק לג פסוק יז).
פרשת "וזאת הברכה" בהיותה פרשה אחרונה שבתורה,
עררה שאלות פילוסופיות באמונת התורה אצל חכמים רבים (קראים ורבניים כאחד), והן:
|
שאלה: |
תשובה: |
|
1) למה ניתנה התורה? |
בגלל שה' יתש"ל
רוצה בטובת האדם לתת לו תרופה מפני הידבקות נפשו בגופו, כי מהתגברות הגשמיות על
הרוחניות תחלה הנפש. |
|
2) למה לא ניתנה מקודם, אלא באותו הזמן המעויין? |
מפני שחוליי הנפש עדיין לא יצאו לפועל, ואולם בכל הזמן מאז שנברא אדם ראשון
ועד זמן נתינת התורה הייתה יורדת מצווה-מצווה, וזה – לפי
תקנת הזמן. |
|
3) האם אפשר שתינתן תורה אחרת, או שתינתן
תורה שנייה לה? |
הואיל והסיבות של המחלה הנ"ל נכללו
בתוך התורה, שניתנה במעמד הנורא ע"י ראש הנביאים זך החומר, שהשיג, כיצד
נקשר העולם השפל בכוחות העליונות, אין ראוי שתינתן תורה אחרת, כי היא שלמה
בתכלית השלמות. כיון שניתנה משלמות, אין שלמות למעלה ממנה. כמו כן, אם תינתן
תורה אחרת, תהיה תורה זאת עכ"פ מוחלפת ממנה ואי אפשר היות שני דברים
מוחלפים שווי היחס לדבר אחד. |
|
4) האם ייתכן שיהיה רצון ה' יתש"ל שונה ממה שנראה ממשמעות הכתוב בה? |
ידוע, שתורה דיברה כלשון בני אדם (חכמת
המבטא), ולא תסבול פנים מוחלפים. אולם נטיית סברות היא מקוצר הידיעה. וכן, אם
המאמר יסבול פנים רבים, יש לחקור אותו בשישה דרכים אשר קבעם הר"ר
ישועה נ"ע בספר "עריות": 1)
הכתוב מדבר על הדבר שמפורט קודם; 2)
שלא יכחיש את המאמר ההרגש (החושים) של בן-אדם; 3)
שלא יבטלהו השכל במופת; 4)
שלא יהיה לו סותר מכתוב אחר; 5)
שלא יימצא כדומה לו יוצא ממשמעו; 6)
אם ניתן לפרש המאמר בכמה פנים, שווה בשווה, יש לבחון אותו בהקש ובהקרבה, לאיזה פירוש נוטה המאמר יותר. |
|
5) האם ייתכן, שנמסרו מצוות נוספות (שלא
נכתבו) על מה שכתוב ? |
רצון התורה הוא: "לֹא-תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (דברים פרק יג פסוק א), ואין טעם בתוספת מצוות שלא נכתבו. התורה ניתנה
על פי שעור אלוהי אשר לא יכללנו שכל האדם, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. |
|
6) האם יש רשות בידי בית הדין הגדול לחדש
מצוות נוספות לפי מה שייראה להם ? |
אם יש צורך לדון בעניין, שלא מפורש בתורה,
ככתוב: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר
לַמִּשְׁפָּט" (דברים פרק יז פסוק ח), ניתן
להוציא את אמיתת הדבר מהתורה ולא לזוז מדבריה, כי כל דבר ייוודע ממנה בדרישה
וחקירה. אם כל זאת אסור בהחלט להוסיף ולגרוע מצוות מן התורה, ככתוב: "לֹא-תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (דברים פרק יג פסוק א). |
|
7) האם יש ראיות מהשכל, שתהיה זאת התורה
תמידית ? |
אלו הייתה עתידה להינתן תורה אחרת, לא היה
ראוי לכלול בתורה הנוכחית שום תיקון מזמן העתיד. אולם התורה כללה גם את הדברים
העתידיים לבוא, שעדיין לא התקיימו. |
|
8) האם יש ראיה מן הכתוב להתמיד זאת התורה
לדורי דורים בלי הפסק ? |
רצונו של בורא העולם יתש"ל
הוא להביא תועלת לבני האדם. אולם מין האדם בלי תורה לא יתיישר להשיג אל השלמות,
וזה כל עוד שמין האדם קיים. |
|
9) האם היא סגולה לישראל לבד ? |
כל מי שיטה שכמו בקבלת עול התורה, יתחייב
בשמירתה. (כתר תורה, פ' וזאת הברכה, עמ' 81). |
|
10) מפני מה נתייחדו ישראל בנתינת התורה ? |
מאחר שסילף האדם באיוולתו את דרך ה' וגורש
מג"ע, התעורר אברהם אע"ה אב וראש המאמינים
באמונת ייחודו יתש"ל. ולא הספיק בהצלחת נפשו
לבד, אלא כיוון להשאיר אחריו ברכה למסור לזרעו אמונת ייחודו במקובל ובמושכל,
ככתוב: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה
אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה’ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה
וּמִשְׁפָּט" (בראשית פרק יח פסוק יט). לכן, אין להגביל תורה על פי פסק זמן ולהסגיל מהדורות הבאים, כי כן כתוב: "תּוֹרָה צִוָּה-לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב"
(דברים פרק לג פסוק ד), ולירושה אין הפסק מדור אחר
דור. |
|
11) האם ראוי להינתן תורה מן השמיים ? |
הואיל, והתורה היא שלמה כשלמות השם יתש"ל, ואיננה כשאר נימוסי הגויים, שהומצאו ע"י
אנשים; חייבים אנחנו להאמין, שהשם יתש"ל נתן
התורה מן השמים לישראל בחירו ע"י משה רוע"ה.
כמו כן, מטבע המחשבי של האדם, בהיות מצוות התורה פשוטות להבנה אמנם סותרות את
תועלתו האישית, כמו: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא פרק יט פסוק יח), "כְּאֶזְרָח
מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ"
(שם לד), לא ייתכן שמצוות התורה הומצאו ע"י אדם. לפני נתינת תורה ואף
אח"כ מצוות תורה היו זרות ובלתי מקובלות לאומות העולם. |
לכן, כפי שחייבים אנחנו להאמין בבורא העולם יתש"ל, כך מחויבים אנחנו גם להאמין באמיתת שלוחו, שהוא
משה רוע"ה, אשר כתב את כל התורה, ככתוב: "וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי
הַתּוֹרָה-הַזֹּאת עַל-סֵפֶר עַד תֻּמָּם" (דברים
פרק לא פסוק כד). משום כך, לא ייתכן, ששמונה פסוקים בתורה כתב יהושע
ע"ה, כי אמר משה רוע"ה: "לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ
מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית-ה’ אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה-שָׁם
בְּךָ לְעֵד" (דברים פרק לא פסוק כו) – ז. א. שמשה רוע"ה
סיים לכתוב את כל התורה עוד בחייו, והיא נכתבה בדרך הנבואה. לכן, עד שלא תתקיימנה
כל הנבואות הכתובות בתורה ועתידות לבוא, כמו שהתקיימו כבר הנבואות לעבר, לא תשתנה
ולא תינתן תורה אחרת.
בפרשת השבוע הודגשה אישיותו של שליח ה' יתש"ל, משה רוע"ה,
ככתוב: "וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל
כְּמֹשֶׁה" (דברים פרק לד פסוק י) – פסוק זה מדגיש את מעלתו הנשגבה מכל בני אדם,
"אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה’ פָּנִים אֶל-פָּנִים", כי הקב"ה דיבר עם משה רוע"ה בלי שום אמצעי. כמו כן, היה משה רוע"ה חופשי מכל עסקי העולם, מתבודד בידיעתו של ה' יתש"ל עד צאת נפשו. אף עד לרגע האחרון "לֹא-כָהֲתָה
עֵינוֹ וְלֹא-נָס לֵחֹה" (דברים פרק לד פסוק ז) וראה את כל ארץ ישראל מראש
פסגת הר נבו, וזה מפני שלא היה טבעו כטבע כל הנולדים, המתחלש עם הגיל עד שתיבדל
הנפש מן הגוף.
לכן, כשם שהנפש והגוף של משה רוע"ה,
אשר השיג בחייו את יקום העולם האמצעי ועולם השפל, ככתוב: "וְרָאִיתָ
אֶת-אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (שמות פרק לג
פסוק כג) היו מעולים מכל הנולדים, כך גם אין דמיון בין
אותות משה רוע"ה לאותות זולתו, כי אותותיו הן
שינוי התולדות בהרכבת הצורה, שזה מפעולות הצורה הנבדלת (מלאך ה').
לסיכום: בברכת
יעקב אבינו ע"ה ובברכת משה רוע"ה שבטי ישראל
הומשלו לעולם העליון, וזה מפאת ההשגחה התמידית עלינו של הקב"ה בעצמו, בלי
אמצעי (העולם האמצעי: המלאכים, הכוכבים והמזלות). אולם, עלינו לזכור תמיד, שברכת
משה רוע"ה מתקיימת בתוכנו רק ואך על ידי שמירת
מצוות התורה. כפי שעשרת הדברות ניתנו באש: "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ"
(דברים פרק לג פסוק ב), כך גם בני ישראל נצרפים
ומזוככים היטב על ידי מצוות התורה, "וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות פרק יט פסוק ו). לכן, קדושי ישראל יידמו בעולם הבא למלאכים, ויחיו
חיי נצח לעולם ועד, כמו שזכה משה רוע"ה:
"וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ
וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד" (דניאל פרק יב פסוק ג).
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.