אין לך חשבון עדיין? אתה יכול ליצור אחד. כמשתמש רשום יש לך מספר אפשרויות שאין למשתמש אנומיני כגון עריכת עיצוב האתר לפי בחירתך, הערות כל מאמרים וכיוון האתר לפי הרצון האישי שלך!
2)הכלל שנראה לך הגיוני סותר את שכתבת בסעיף 1
לגביי ההנקה
אמנם כשהאדם מת הוא טמא,אך בחייו,כשהוא לא בטומאה -הוא טהור,לפיכך נראה לי שניתן לפתור את העיניין שאישה יכולה להניק כשהיא בטהרה,בזמן שהאם בטומאה,התינוק ינק מאישה טהורה.
3)אני מסכים לכך שאין סימוכין בתורה לכלל הבטל בשישים,
אני לא יכול להתאפק ומוכרח להגיד משהו: כשאשה שרויה בטומאת יולדת, מה רע שהתינוק יינק מהאם הביולוגית שלו ובתום ארבעים או שמונים הימים תיטהר האשה יחד עם התינוק? ההנקה היא כלי חשוב מאין כמוהו ליצירת קשר תקין בין אם לתינוקה כשהאשה מסוגלת להניק. למה לשלול את זה מאשה עבור הקפדה על קצה קוצו של יוד בעניין טהרה?
שלום לכולם,
לפי השוואה בין הכתוב בתורה למידע המוצג בויקיפדיה ניתן להבין כי הדבורה אינה מטמאת
כלל, לא בחייה ולא במותה.
ההשוואה:
וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף, אֲשֶׁר-לוֹ אַרְבַּע רַגְלָיִם--שֶׁקֶץ הוּא, לָכֶם. כד וּלְאֵלֶּה, תִּטַּמָּאוּ; כָּל-הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם, יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. כה וְכָל-הַנֹּשֵׂא, מִנִּבְלָתָם--יְכַבֵּס בְּגָדָיו, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב.
(ויקרא יא כג'-כה')
אני לא יכול להתאפק ומוכרח להגיד משהו: כשאשה שרויה בטומאת יולדת, מה רע שהתינוק יינק מהאם הביולוגית שלו ובתום ארבעים או שמונים הימים תיטהר האשה יחד עם התינוק? ההנקה היא כלי חשוב מאין כמוהו ליצירת קשר תקין בין אם לתינוקה כשהאשה מסוגלת להניק. למה לשלול את זה מאשה עבור הקפדה על קצה קוצו של יוד בעניין טהרה?
שלום לך צבי
אני מסכים איתך לגבי החשיבות של הקשר בין האם לולד ובימים הראשונים בעיקר.
לגבי תקופת הטומאה של היולדת,מדובר על שבוע בלידת בן ושבועיים בלידת בת.ה30 ו 60 ימים בהתאמה למין הילוד מדברים על ישיבה על דמי טהרה,מושג שאינו ברור לי.
בקשר להנקה, כבר אמרתי לכם שלאישה שמניקה נגמר החלב באם לא תניק רצוף חמישה ימים.
ומכאן נבין שהתורה מעוניינת בהנקת האם אע"פ שהיא טמאה. אל תשכחו בבקשה שהבן יצא מהדם נידות ומהזרע של הגבר.
בקשר למספר רגליים וכל זה, אהבתי מה שאמר אלעד, ואיך לא שמנו לב לכך, אבל נראה שאין להשען על כלל הארבע רגליים כמו שלא נשען על כך שהתורה כתבה שהארנבת מעלה גרה, כי התורה לא מלמדת אותנו פרק בטבע, ויתכן שבמקרה זה אני טועה.
הכלל החזק הוא שכל רומש שאינו אכיל נחשב טמא. השאלה אם הוא מטמא אם הוא מת ואיזה סוג של טומאה....
מסקנה שהדבורה כן טמאה אבל אין עליה איסור שקיצה ומאיסה, מצד שני, בלתי אפשרי לאמר שבדבש לא מתה איזו דבורה או משהו כזה... והדבר מראה שניתן פשוט להסיר מהדבש את הדבורות המתות והוא נחשב מוכן לאכילה אע"פ כן. מה דעתכם?
אגב כמה רגלים יש לזבובים ולצרעה (שגם היא יוצרת דבש, ומדוע הוא לא כשר אם עומד בתנאים מבחינת כמות הרגליים)
בקשר למספר רגליים וכל זה, אהבתי מה שאמר אלעד, ואיך לא שמנו לב לכך, אבל נראה שאין להשען על כלל הארבע רגליים כמו שלא נשען על כך שהתורה כתבה שהארנבת מעלה גרה, כי התורה לא מלמדת אותנו פרק בטבע, ויתכן שבמקרה זה אני טועה.
בני,
אני יודע שיש כמה רבנים "שהוכיחו" שבחלק מסויים בעולם יש ארנבת שמעלה גירה.
אם אתה מעונין.. שלח הודעה פרטית..
אני חושב שכל הצרעות שמצויות בארץ הן בעלות שש רגליים.
מכאן נובע שכל החרקים הללו אינם טמאים ולא מטמאים ואי לכך הינם כשרים לאכילה. ונראה שדוקא עלינו להשען על מפתח ארבע הרגליים שאם לא כן נעשה מהתורה חוכא ואיטלולא בלי שנחוש בכך. אויה לנו ביום הכיפורים אם נחפש לפניו אינסוף תרוצים באמצעות שימוש אינסופי בהיקשים ממיני בע"ח אחרים כדי לעקוף את רצונו של הקב"ה. עובדה היא שעמים שונים כן אוכלים זבובים וחרקים דבוראיים ומכאן שהם אכילים! לכן לא אתקף ברגשי אשם אם אאלץ לאכול מהם במקום נידח באפריקה או באסיה.
אתה כנראה מתכוון למיני חרקים בעלי ארבע רגליים כמו הארבה למינהו, החרגולים למיניהם והחגבים למיניהם. לא צריך להתאמץ יותר מדי בחקירה, שהרי ידוע במדע באילו מינים מדובר ואפילו חלק מהתימנים הרבניים אוכלים אותם בתאווה.
איני מקבל בהחלט את המושג הרבני: בטל שישים.
אך עלינו להבין שאם הכתוב בתורה מאשר לנו לאכול דבש,פירות ובשר. סביר להניח שאלוקים
לא איכפת אם האוכל לפני שאכלנו נגע בדבורה,בנבלה ובכל חיה טמאה כך שלפי דעתי ניתן להסיק מושג חדש: כל עוד אינך יכול לראות ולהריח את הטמא שבאוכל זה כאילו לא שם (רעיון שלי אישי) .
אך כוונתי למצב שונה בתכלית:מתי מגע בין שני מאכלים שהאחד טמא והשני לא יוצר "העברת טומאה" בין הטמא לטהור כלומר למצב שמגע בין המאכלים יוצר מעבר של חומר טמא לטהור ומכך אי אפשר לאכלו.
כך דוגמה: כיום בבתים יהודים-רבנים בפסח ישנו דין שיש חובה בכלי פסח, האם באמת צריך בזה?
מבחינת רעיון שהצגתי,פשוט לא.
תודה שמחקת את הודעות הקודמות שלי שבאו הסך הכל להשאיר את העניין בTOP התכוונתי לעשות זאת בעצמי
אז לסיכום , נאמר שדבש דבורים הוא טהור , הדבורה בחייה ולאחר מותה היא טהורה (אינה הוכרזה כטמאה או מטמאת) . וזאת מאחר ואין כל איזכור בתורה לגבי חרקים בעלי 6 רגליים .
כך יוצא, שסיר מרק או חלב שנפל לתוכו זבוב , הוא טהור ומותר לאכילה ושתיה . וכנ"ל במקרה של ג'וק , עכביש , חיפושית או כל חרק אחר בעל 6 רגליים ?
בעצם נוצר מצב שמאחר ולא נכתב מאומה בתורה מה עושים עם חרקים בעלי 6 רגליים, כל איש הישר בעיניו יעשה . מדובר בחרקים הנמצאים בסביבותינו כל הזמן, ואין ביכולתינו להדביר אותם . מה עוד שאנו לא "צדים" חרקים אלו למאכל מתוך צורך כלכלי גם מפאת גודלם הקטן .
לעומת זאת, התורה הגדירה חרקים בעלי 4 רגליים ממשפחת החגבים והכוונה לארבה , (החגבים האחרים בטבע חיים כבודדים או בקבוצות קטנות) כשרצים "כשרים" וזאת מפני שהם באים בלהקות גדולות וניתן ל"צוד" אותם למאכל (קיימת כדאיות) .
אגב. גם בנושא השחיטה לדוגמה אין חוק בתורה "כיצד לשחוט" כל החוקים הקיימים הם חוקי אדם. וזאת מאחר כמו בנושא החרקים כל אדם יודע כיצד לנהוג בכל מקרה ומקרה .
הערה : החרדים והדתיים הרבניים נוהגים לחלוט ירקות שמא נמצא בהם חרק כלשהו , ומאידך הכשירו את הדבורים והדבש.
כל הזמנים הם שעון ישראל (GMT + שעתיים) עבור לעמוד הקודם1, 2, 3, 4, 5, 6הבא
עמוד 3 מתוך 6
אתה לא יכול לשלוח הודעות בפורום זה אתה לא יכול להגיב להודעות בפורום זה אתה לא יכול לערוך את הודעותיך בפורום זה אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה אתה לא יכול להצביע למשאלים בפורום זה
שאלות ותשובות
חיפוש
קבוצות משתמשים
כרטיס אישי
מסרים אישיים
התחבר
